הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים יקרים, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק שלפנינו, חבריי חברי הכנסת, עוסקת בסוגיה מרכזית הנוגעת לבניין הכוח של צבא ההגנה לישראל – אורך השירות הסדיר. בשנת 2015, רק נזכיר, הייתה תקופה של רמטכ"לים, אותו צבא קטן וחכם – וחבל שבני גנץ וגדי איזנקוט לא פה – ותוקן חוק שירות ביטחון כך שמשך השירות לגברים נקבע על 32 חודשים.

אפרופו מי היה ראש הממשלה בשנת 2022, ממשלת בנט-לפיד – ביקשת. בשנת 2022 תוקן החוק בשנית, ונקבע בו כי מי שיתגייס החל מיום 1 ביולי 2024 ישרת תקופה של 30 חודשים בלבד. למעשה, אנחנו מתקנים פה – בדיעבד, אתה יכול להגיד לי, חבר הכנסת בליאק – דבר שהיה לכאורה טעות.

על רקע מלחמת חרבות ברזל והצורך הגדול במשאבי כוח אדם בצה"ל הניחה הממשלה בשנת 2024 הצעת חוק שביקשה לקבוע הסדר רחב להארכת השירות הסדיר. ההצעה המקורית כללה, בין היתר, הארכת שירות החובה לגברים ל-36 חודשים כהוראת שעה, הסמכת שר הביטחון לקבוע מסלולי שירות דיפרנציאליים לפני מערכים, יחידות ותפקידים, וכן הסדרת תגמולים ומענקים למשרתים ששירותם יוארך. לאחר שאושרה בקריאה הראשונה, הועברה ההצעה להכנתה בוועדת החוץ והביטחון.

אדוני היושב-ראש, במהלך הכנת הצעת החוק בוועדה גובש נוסח מצומצם יותר, כדי לתת מענה נקודתי והכרחי לצה"ל מחד גיסא ולאזן את הפגיעה בחיילי הסדיר מאידך גיסא. ההסדר הנוכחי מתמקד בהארכת תקופת השירות הסדיר ובהסדרת התגמול לחיילים ששירותם מוארך. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כהוראת שעה כי תקופת השירות הסדיר של יוצא צבא גבר תעמוד על 32 חודשים גם לגבי מי שיתגייס עד יום י"ז בתמוז התשפ"ט, קרי, 30 ביוני 2029, במקום 30 חודשים כפי שנקבע בחוק קודם לכן.

תודה. ההסדר יחול גם על כל חייל שמצוי בשירות סדיר ביום פרסומו של החוק, כך שגם מי שכבר החלו את שירותם הסדיר החל מיולי 2024 ויועדו לשירות של 30 חודשים יידרשו כעת להשלים שירות של 32 חודשים.

משכך, ולנוכח הפגיעה באינטרס ההסתמכות של החיילים האלה, שהתגייסו לתקופה מסוימת וכעת שירותים מוארך, הוצע בהצעת החוק לקבוע תגמול מיוחד לחיילים אלה בפקודות הצבא. לאחר שהצבא הציג לנו את התגמול שבכוונתו לתת, סברנו בוועדה כי נכון יותר לעגנו בחוק, כדי להבטיח לחיילים יציבות וודאות. לפי ההסדר המוצע, דמי הקיום של חיילים שהתגייסו בין יולי 2024 ליוני 2025 יוכפלו בחודש ה-31 וה-32 לשירותם, ואילו לגבי חיילים שהתגייסו בין יולי 2025 ליוני 2026, דמי הקיום שלהם יוגדלו ב-75%.

אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו – ופה אני פונה לאופוזיציה, לחברתי שמסתובבת כאן ממש לידי, מירב בן ארי – להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, איפה חברת הכנסת פרידמן? היא לא נמצאת פה. אמרת: בוא נרגיע, השתלחו בך מספיק. אז אני רוצה להגיד: נכון, נכון, אני פה קצת מסכם, והקואליציה באמת – אבל זה התפקיד של אופוזיציה, התפקיד שלכם באמת הוא לבקר, לתקוף. אבל התפקיד הכי חשוב של האופוזיציה, עד כמה שאני יודע, וזה דבר שבדרך כלל אופוזיציות מצליחות בו, זה להפיל, להפיל ממשלות. זה התפקיד. ולכן, אחד הדברים שאני לא מצליח להבין באופוזיציה הזו – ואנחנו קצת מסכמים עכשיו – זה היהירות שלכם, כאשר למעשה, מאז הכנסת האחת-עשרה, ממשלת האחדות בין יצחק שמיר לשמעון פרס, בין 1984 ל-1988, מאז, מעולם – ופה אני רוצה להחמיא לכם – מעולם לא השכילה אופוזיציה לשמר קואליציה כל כך הרבה שנים.

ולכן אני באמת רוצה להחמיא לכם, כי אתם כאלה ענקים - -

- - אתם כאלה נפלאים. אתם פשוט אדירים. וכל אחד מכם עכשיו, כל אחד מכם עכשיו מקבל ממני מדליה, כי שים לב: למעלה מ-50 או 53, כמה שנים, לא הצליחו לעשות את מה שאתם, רם בן ברק, וכל החברים שלך – ואתם יושבים כאן ביהירות רבה - -

- - ביהירות רבה, באים ומבקרים אותנו מהבוקר עד הערב. בסדר, זה התפקיד שלכם, אבל התפקיד העיקרי שלכם, התפקיד הכי חשוב של אופוזיציה, זה להפיל קואליציה. אז עם כל הכבוד, אתם הכישלון, אתם נכשלתם, כי אם היינו כל כך רעים, אז איך לא הפלתם אותנו ארבע שנים?

תחשבו לרגע, אם הממשלה הכי גרועה נשארה, אולי אתם הכישלון - -

- - אולי אתם הכי גרועים, כי אתם רעים, אתם אופוזיציה רעה.

אני ישבתי פה - - -

אני ישבתי פה והקשבתי לנאומים שלכם - -

- - ואתם יודעים, עוד הוכחה, עוד הוכחה שאתם אופוזיציה רעה. אנחנו הקואליציה – תנו לי לסיים.

קשה לשמוע, קשה לשמוע, כי מאחורי היהירות יש כישלון.

יפה. לכן אני שוב חוזר ואומר.

עכשיו, אתם באים ואומרים לי: מה פתאום, לא נכשלנו, להפך, הציבור תומך בנו, אנחנו נהדרים ואנחנו נפלאים ואנחנו חכמים. לא משנה שזה במשך ארבע שנים, שלוש, שנתיים, אותם נאומים ואותם נאומים ואותם נאומים, אבל נעזוב את זה. הצד הזה, צד הקואליציה, שאתם קוראים לו כישלון, הכישלון הגדול, הולך לבחירות הבאות, הקרובות, עם אותו ראש ממשלה ועם אותו מנהיג. אבל עכשיו, הינה, אנחנו בעידן הסיכומים. אם אתם כאלה טובים, למה הייתם צריכים חיבורים? למה הייתם צריכים להחליף את המנהיג שלכם? הרי זה בושה. אגב, חבל שהוא לא נמצא פה. אני מכיר אותו הרבה שנים – איש חביב מאוד. הינה, אני אומר את זה גם מול הצופים.

למה הייתם צריכים להחליף? אני אגיד מה שאני רוצה, גברתי.

אבל זה הסיפור, רק כדי להראות עד כמה, בתום ארבע שנים, אתם הכישלון. אתם אכזבתם את הבוחרים שלכם.

אתם אכזבתם את הבוחרים שלכם.

אני שוב מסתכל על הנציגים של האופוזיציה הכושלת מאוד, וזה עובדתית נכון, כי אם אנחנו כאלה גרועים, אנחנו עדיין ארבע שנים, אם אני וחבריי לא ראויים, אז איך אנחנו עדיין יושבים?

ולמה אנחנו ממשיכים עם אותו מנהיג, שהרכיב שש ממשלות, ושלכם – כמה חודשים, ועובדה שאתם מחליפים אותו.

אבל זה לא נגמר כאן. יש אידיאולוגיה - - -

בואו נמשיך. חברת הכנסת מרב מיכאלי, שאני דווקא מעריך, לא נעים להגיד לציבור הימני, אבל אני אתגעגע ליושרה שלך. אני אוהב עקביות, ואת אדם עקבי. אני מכיר אותך עוד לפני הפוליטיקה. דיברת פה על העניין הזה של מילת גנאי הזאת שנקראת "שמאל". שמאל, אני אגיד לך, כשאת נכנסת לפוליטיקה הישראלית, נכון שהשמאל היה קצת יותר big, והשמאל עכשיו הוא מאוד מאוד small. אבל עצוב לי מאוד, כי בכנסת הבאה – כשעשו לך השתלטות על המפלגה, שהייתה פעם מפלגת העבודה, לא הצבעתי, אבל הערכתי – חלק אני חייב להודות שאם היום היו חוזרים לחיים והיו מגיעים לקלפי, גם היו מצביעים לליכוד, יש להניח, ולא לדמוקרטים, ואת יודעת את זה בדיוק כמוני.

ואני חייב להגיד לך קודם כול עבודה יפה. אני אתגעגע. לא תמיד הסכמנו, אבל לחשוב שבקדנציה או בכנסת הבאה החברים שעתידים להחליף אותך, אני חושב שיהיה לנו קצת יותר – איך אני אגיד, חבריי לקואליציה, כי אתכם אני אראה – יהיה קצת יותר סוער. לא בטוח שיהיה יותר חכם, לא בטוח שיהיה יותר מעניין, לא בטוח שיהיה יותר מאתגר, אבל בהחלט יהיה יותר, איך אני אגיד, יהיה פה יותר קולני, קשקשני וסוער, אבל נצפה להם ונתמודד גם עם זה. אבל מי כמוך יודעת, חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהציבור הישראלי היום כל כך לא שמאל. ואני לא אומר את זה בגנאי. יש שמאל, יש ימין – הכול טוב; אגב, אותה אופוזיציה שמתמודדת נגדנו, עושה את זה תחת המעטה או עם המסכה של הימין שלנו. זאת אומרת שהכישלון שאתם רואים כאן – מה בעצם אנחנו רואים היום?

חברת הכנסת מרב מיכאלי, היום הייתי בשומרון. יש התיישבות חדשה. הלכתי לראות, והשקפנו על העיר שכם. השקפנו על שכם.

הר גריזים והר - - -

בדיוק, הר עיבל.

אגב, היסטוריה, גברתי היושבת-ראש – התיישבות יהודית ראשונה בציונות - - -

מדהים. אז עוד הישג של הקואליציה הזו לגבי העתיד. כשאנחנו בונים יציבות וביטחון במזרח התיכון, זה לגרום לידי כך שאתה בונה ובונה ובונה עוד מאחזים. שמעתי כבר את הטרלול של אחד המועמדים מהדמוקרטים, שאומר: נחזיר מתיישבים, נפנה מתיישבים. תביני עם מה אנחנו מתמודדים עכשיו, גברתי היושבת-ראש.

וכן, הגב' מרב מיכאלי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, ידידתי מרב מיכאלי, הקואליציה הזו, הייתי אומר, הצליחה למחוק, לטשטש לחלוטין את כל רעיון - - -

לא להפריע לי.

סליחה?

בדיוק, אבל תני להם.

יש מציאות ויש מדע בדיוני. עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד משהו, חברת הכנסת מרב מיכאלי. כאשר אני התחלתי בפעם הראשונה להיות פעיל בפוליטיקה – ב-1977 עוד הייתי ילד, השקפתי כזה בטלוויזיה שחור-לבן גרונדיג, ראיתי את מנחם בגין, את חיים יבין מאוד מאוד עצוב, את מנחם בגין ואותי והרבה מאוד ישראלים, מיליוני ישראלים, מאוד מאושרים. זה המהפך. ב-1981 כבר התנדבתי, הבאתי אנשים מבוגרים לקלפי, היה לי כזה טי-שירט של הליכוד. אני כבר זוכר את השכנה מקומה רביעית שאומרת לי: חשבנו שמשפחת ביסמוט אינטליגנטים. אימא שלי הייתה מרצה בבר-אילן, אני הייתי סטודנט בגיל צעיר, חשבנו – כי תמיד הייתה את ההתנשאות הזאת ולבזות את הימין, אבל לנו יש את הציבור. עכשיו, ב-1981 – מה קורה שם?

אני מתגעגע לאותן בחירות ב-1981, שאגב, הסתיימו בניצחון דחוק, 47 מנדטים למפלגת העבודה, 48 לליכוד, 10,000 קולות הפרש, סה טו, 10,000 קולות הפרש, זה כל מה שהיה שם. אגב, פה, קריאה למתמודדים שלנו להצביע. אבל אז לפחות הדברים היו ברורים, היה ימין והיה שמאל, והאופוזיציה של השמאל לא הייתה צריכה להתחפש להיות ימין. ולכן היושרה שלך, ואני אומר את זה לא בצביעות ולא בציניות, אני אומר את זה בשיא הרצינות: אנחנו כאן בליכוד, באופן פרדוקסלי, נתגעגע לעקביות, ליושרה, ולא לכל המטורללים שצפויים להגיע לפה.

תני לו, תני להם.

אבל הם – עד כדי כך הטרלול חוגג כאן.

דבר חשוב, ספגנו בארבע השנים האלה בלי סוף. עכשיו אין ספק שהכנסת הזו הייתה כנסת שחוותה אירוע לא בקנה מידה היסטורי, כי אם בקנה מידה תנ"כי. אנחנו מסכימים, בזה אין בכלל מחלוקת – האירוע שחווינו כאן ב-7 באוקטובר הוא בקנה מידת תנ"כי. יותר מזה, אני מסתכל פה על חבר הכנסת כהן, ידידי מאיר כהן, ואני אומר לו שהדור שלו, הדור שלי – זה ילווה אותנו כנראה עד סוף ימינו, מה שנקרא צלקת מדממת עד הסוף. קיוויתי אני, למשל, שעד סוף ימיי אני אחשוב כמובן על מבצע אנטבה, מבצע מדהים, אולי ששת הימים, אבל זה כנראה ילווה אותי, כי זה כואב להרבה מאוד שנים. אבל אנחנו ספגנו וספגנו, אבל בואו נחשוב ביחד – ופה אני אגיע עכשיו באמת גם לעניין של הגיוס. בוא נגיע לעניין של הגיוס ביחד. אם אפשר פחות להפריע. בואו יחד איתי, חבריי, גם לקואליציה.

נחשוב מה הביא למצב הזה כשאנחנו בשלב הסיכומים. מה קרה במדינת ישראל? בוא, שנבין מה קרה. עם כל הכבוד לכל מה שספגנו, הגיע הזמן שגם אתם תשמעו קצת את האמת ואיפה אתם תרמתם. הגיע הזמן שנגיד את זה בלי בושה. מה שקרה במדינה הזו, שב-1993, אחד הדברים הכי הזויים שהיה כאן במדינת ישראל – מה עשינו כאן במדינת ישראל? הבאנו ב-1993 מתוניסיה טרוריסטים, אבל לא רק נתנו להם בלייזרים – נתנו להם רובים. עכשיו, גברתי היושבת-ראש, כאשר אתה לוקח מחבל, נותן לו בלייזר ורובה ויוצא מתוך הנחה שכולנו אחים וכולנו בני דודים וכולנו אוהבים ואין יותר רוע בעולם, אתה גם לא צריך צבא גדול, אתה יכול גם צבא קטן, צבא קטן וחכם וטכנולוגיה.

יפה מאוד. וזאת התפיסה, זאת התפיסה, ואתה באמת לא פועל כדי לגייס חרדים. הרי לא התאמצתם אף פעם. אני חדש, קדנציה ראשונה. איפה עשיתם?

בסדר, כלום לא עשיתי. אדוני, אני חייב לענות לך. אני באתי עם חזון הגיוס החרדי – אתה באת עם שנאת חרדים.

זה ההבדל ביני לבינך. אני באתי עם חזון הגיוס החרדי – אתה באת עם שנאת חרדים. מספיק שתשמע איך שאתם דיברתם בוועדות. בושה וחרפה. בגלל זה תישארו באופוזיציה. רק בגלל הדיבור המבזה הזה אתם תהיו באופוזיציה.

אני אמשיך. עכשיו אני אסכם במילות ברכה, כי בכל זאת סיימנו. אני שוב מברך את חבריי לאופוזיציה. לעיתים הכאילו-יהירות הזאת, אולי היא בגלל ההצלחה הגדולה שלכם. אני רוצה לברך אתכם על הצלחה מסחררת, על נאומים מדהימים – אומנם חוזרים על עצמם שוב ושוב – על באמת הגעה לפה – אבל על ההישג הגדול ביותר שלכם – ועל זה אני מצדיע לכם, מוחא לכם כפיים – איזה יופי שלא הפרעתם לנו לסיים ארבע שנות קדנציה, דבר שלא היה. תאמינו לי, אתם תותחים. תודה רבה.