ארבע שעות? אין בעיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, טלי, כשאת יושבת בצד שם את מבלבלת להם את הספירה.
מאיר, התשובה שלי הספיקה לך? התשובה שלי, אני חשבתי שהיא תשובה.
בסדר. אני קורא לכם, הבנתי שאתם מתארגנים אחרת. בניגוד למה שנאמר פה, אני חושב שבשנייה שיוחלט שהדברים השנויים במחלוקת יוצאים, ולא משתמשים ברוב הקואליציוני להכניס דברים שמפלגה מסוימת רוצה ומוציאים דברים שמפלגה אחרת רוצה, אלא - - -
שנייה.
אתה רואה את השיח הענייני. התייחסתי לשאלתך באופן ענייני. כמו שאמרתי, אגב, ואני חוזר על האמירה, אני המלצתי והצעתי - -
- - ואני חושב שהדבר הזה הוא נכון, שמעל גיל מסוים כולם יהיו יכולים להצביע במעטפה כפולה, ואיכשהו יצא שהגיל שאני הצעתי, כל ניצולי השואה נכנסים אליו, למיטב ידיעתי והבנתי. כל ניצולי השואה נמצאים בגיל שאני הצעתי, גם בגיל 80, ואם נעשה את זה גיל אחר, 77, 75, בוודאי. ולכן, הטענה כאילו יש פה אירוע של ניצולי שואה היא פיקציה מוחלטת, קמפיין לצורכי בחירות, אין לזה שום בסיס, ובעיניי חבל שנושאים לשווא את שם ניצולי השואה.
אבל אני רוצה להגיד, מאיר, במקום לדבר על מה שאין בהצעת החוק, להתנגד לחוק בגלל מה שאין בו זה התרגיל הכי ישן בספר. חבל, אני עונה לך, אז חבל.
אני אומר, להתנגד לחוק בשל מה שאין בו זה התרגיל הכי ישן שיש בספר, הכי ותיק, בעיניי גם הכי מכוער. מביאים חוק שאין בו דברים שנויים במחלוקת, ואומרים: אבל למה לא נותנים לי את מה שאני רוצה, אז אני מתנגד. בסדר, אפשר לקחת בני ערובה, זה בסדר גמור. גם אלה כללי משחק לגיטימיים, אבל זה בהחלט משחק, והציבור רואה את המשחק הזה.
אבל אני רוצה להגיד מה יש בחוק הזה, כדי שאתה וכדי שחברי הכנסת של יש עתיד והעבודה וישראל ביתנו ידעו נגד מה אתם הולכים להצביע היום. מקווה שתתעשתו עד השנייה והשלישית, אבל חשוב שתדעו מה יש בחוק הזה שאליו אתם מתנגדים כרגע. אחד - - -
למשל, הצעתו של ולדימיר בליאק, שהציע בהצעת הוועדה – בגלל שהיא לא הייתה שנויה במחלוקת, היא נכנסה, למרות שהיא לא הייתה חלק מהצעת ועדת הבחירות. למשל, בלי קשר לשאלה מי המציע שלה. הציע אותה ולדי, והכנסתי ישר, בלי להתווכח בכלל. כנ"ל הצעות אחרות שבאו מהקואליציה, מהאופוזיציה, אם הן היו לא שנויות במחלוקת, הן הוכנסו.
אבל אני רוצה להגיד משהו אחר. הצעת החוק הזאת מייצרת הסדרים למפונים, לאנשים שביתם נהרס במתקפת הטילים או לאנשים שעזבו אזורים מוכי קרבות. אני מקווה שלא יהיו עד ימי הבחירות עוד מהם אלא יצטמצם מספרם, אבל עדיין יש כאלה. ועד שאתם מדברים איתי שאני לא הכנסתי לחוק הזה דברים שנויים במחלוקת ומתחילים להתפלפל, אם חס ושלום תצביעו היום נגד החוק הזה, אתם מצביעים נגד המפונים. זה בחוק, זה לא בתיאוריה. זה בחוק שמפונה שמפונה מביתו יוכל להצביע בקלפי כפולה. זה החוק הזה, ונגדו אתם מצביעים.
לא מובן לי האירוע הזה. אחרי שהוצאתי את כל הדברים השנויים במחלוקת, על זה אתם מצביעים נגד?
אז אין בעיה, אבל למה אתם מתנגדים עכשיו?
למה אתם מתנגדים עכשיו? הוצאתי את כל הדברים השנויים במחלוקת מהחוק, ולכן - - -
אין בעיה. אז אתם אומרים: אם אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, או את כל מה שאנחנו רוצים - - -
מי שמיתמם פה זה אתם. מי שהזכיר פה ניצולי שואה זה היתממות.
לא. לא. בחוק שעבר - - -
סליחה. שקר וכזב. ואני אגיד לך יותר מזה, גלעד.
אני אגיד לך יותר מזה. שקר וכזב, שקר וכזב. גלעד, למה אתה צועק, אבל? אתה כרגע דיברת.
אתה כרגע דיברת. אתה כרגע דיברת, גלעד.
אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי. הרגע הוא דיבר, והוא צועק, כאילו לא היה לו מספיק זמן לדבר.
אני מתמודד, נראה לי, היטב, אבל אני אגיד יותר מזה.
אני אגיד יותר מזה. הטענה כאילו צריך לדאוג – אמרנו, מבחינת הצעת הגיל שלי, הצעה שסורבה על ידיכם, אני הצעתי להכניס את זה בהצעת החוק בקריאה הראשונה, אתם אמרתם לא. אני אמרתי, ואני חוזר על הצעתי, ואני מקווה שנכניס את זה לשנייה ושלישית, שאני מציע שכל אדם באשר הוא מעל גיל 80, ואולי מגיל יותר נמוך, שנסגור בהתאם לנתונים בוועדת החוקה, יוכל להצביע בקלפי מיוחדת, כל אדם.
אני הצעתי את זה, אתם אמרתם שאתם לא מעוניינים. פעם אחרונה שבדקתי, חבר הכנסת גלעד קריב, אין הבדל בין ניצול שואה או קשיש שקשה לו לצאת ולהצביע בכתובת המגורים המקורית שלו והשאלה אם הוא גר במתחם דיור מוגן או שהוא גר אצל הבן שלו או שהוא גר אצל הבת שלו, אין הבדל.
אין הבדל, אבל, למרות שהדבר הזה הוצע, אתם, שמעוניינים לפגוע ביכולת של הקשישים להצביע, התנגדתם לזה.
ועכשיו נשאלת השאלה מדוע אם הם נמצאים במתחם דיור מוגן, שאולי אתם יודעים או לא יודעים מה עמדותיהם הפוליטיות, אתם רוצים לתת להם את זה, ולעומת זאת אם הם נמצאים בבית של המשפחה שלהם, אתם מסרבים. תנו על זה הסבר לציבור ותנו הסבר לציבור מדוע אתם מצביעים עכשיו נגד המפונים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
776 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.