קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת שקלים, קודם כול, אני מצטרף לכל מילה שאמרת כאן לגבי הרדיפה הפוליטית של כנופיית שלטון החוק. שמעתי באחד מאולפני התעמולה, אומרים שם בפנים חמוצות: תראו מה זה, ביבי הכניע את מערכת המשפט. זה שלטון החוק – כשבית המשפט אומר משהו שהוא לטובת ראש הממשלה נתניהו, אז ביבי הכניע את מערכת המשפט. אני רוצה לומר לכם, לכל אותה חבורה – שי ניצן, אביחי מנדלבליט, בהרב-מיארה: הפסוק במשלי אומר "יד ליד לא יִנָּקה רע". היד שתפסה בצוואר והיד שחתמה על הליכים פליליים והיד שפעלה כאן באכיפה בררנית והיד שהשתמשה בכוחה, בכוח המשרה שלה, לרעה – כולכם לא תימלטו מאימת הדין.
אני רוצה לאחל מכאן לראש הממשלה שבעזרת השם יצא צח כשלג מכל האישומים המופרכים שטפלו עליו, ושתתקיים בו נבואת ישעיה, שאת חזונו ראש הממשלה נתניהו מגשים כאן בבניין הארץ: "כל כלי יוּצַר עלַיִך לא יצלח וכל לשון תקום אִתָך למשפט תרשיעי". ראש הממשלה, בעזרת השם, אתה תרשיע את כל הקמים עליך לרעה, והם, הם אלו שלא יימלטו מאימת הדין.
אדוני היושב-ראש, דיברנו על התקשורת, שכאשר משהו קורה, המציאות לא מסתדרת להם, אז הם מתווכים מציאות מעוותת לציבור. אנחנו משתדלים לטפל באותו מעוז אנטי-דמוקרטי שמנסה כאן לשמר את המונופול שלו על התודעה. הוא, בעצם, אותו מעוז, מאתרג את מערכת המשפט הקלוקלת. יש כאן שני מעוזים, שכל אחד מהם שומר, מנסה לבצר את כוחו, להמשיך לאחוז בקרנות המזבח בלי לתת לציבור להשתקף במעוז שלו. ובלי התקשורת, בית המשפט, בג"ץ, לא היה יכול לעולם להחריב את הדמוקרטיה כמו שהוא מחריב אותה היום. כי הם מתווכים לציבור כל תיקון שאנחנו באים לעשות במערכת הקלוקלת הזו כאילו זה קץ הדמוקרטיה, כשאנחנו באים להשיב את המשילות, להשיב את הדמוקרטיה.
ואותו הדבר מהצד השני: ראינו בוועדת התקשורת את כל כנופיית שלטון החוק מתגייסת, עם אלף ואחד פגמים – יורדים לשורשו של הליך; כוכביות; מוגש בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה; רשות ההסדרה עם הייעוץ המשפטי, שהמציא שם דברים ברגע האחרון, וכל אותה חבורה ששומרת מכל משמר על המעוז בתקשורת, ששומר עליהם מהצד השני.
אבל, בעזרת השם, הדבר הזה הולך להגיע לקראת סיום. אנחנו נברך על המוגמר, על רפורמת התקשורת, בקרוב מאוד, נפתח את השוק לתחרות, נאפשר לציבור להשתקף ולבוא לידי ביטוי בכל כלי התקשורת. אנחנו רואים את התקשורת, איך כלי תקשורת, גופים חדשים, צצים וקמים. ראינו את ערוץ 15 וערוץ 16, שאתמול הייתי בהשקה שלו, ועוד מגוון רחב של ערוצים, כמובן ערוץ 14, שנתן כאן קונטרה לאותו מונופול של השמאל על התודעה. זה בסוגיה של הרפורמה בשוק השידורים בטלוויזיה.
מה שיש לנו כאן לפנינו זה הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שידורי רדיו אנלוגי ללא הגבלה גיאוגרפית. שתבינו, על מה מדובר כאן? זה בעצם פרק ב' של רפורמת השידורים, ובעזרת השם, את שני הפרקים ביחד אנחנו נביא כאן בשבועיים הקרובים – להשלים את רפורמת התקשורת במלואה.
היום במדינת ישראל אין אפילו ערוץ פרטי אחד שמותר לו לשדר בכל רחבי הארץ. רק המדינה, הערוצים הציבוריים, רשת ב' וגלי צה"ל – שהיא בכלל תחנה לא חוקית – רק להם מותר לשדר בכל הארץ, והם תמיד תופסים צד מסוים מאוד ומשקפים לציבור מציאות מעוותת.
לא הייתה לי בעיה אם זה היה ערוץ פרטי שעושה מה שבא לו, וגם הייתה פחות בעיה אם הייתה אפשרות לערוצים פרטיים לשדר גם כן, לתת קונטרה, לתת תחרות לאותם גופים ציבוריים ששולטים במונופול על התודעה ברדיו בכל רחבי הארץ. אבל מה, המחוקק בתקופת הביניים, בקום המדינה, בשנים הראשונות, החליט שכל אחד מקבל את החלק שלו בעוגה: אתה תשדר רק בדרום, אתה – רק בצפון, אתה – רק בפוליגון הזה ואתה – רק בפוליגון ההוא. למה? כי המדינה התרגלה לשלוט בשיח. הפקידים והיועמ"שים הם אלו שישלטו בתודעה והם אלו שיחליטו אילו קולות יישמעו ולאיזה ערוצים אנחנו יכולים להקשיב.
אז כאן, בחוק הזה, בעזרת השם, אנחנו מתכוונים לשים סוף לדבר הזה, ולאפשר לערוצים פרטיים לשדר בכל רחבי הארץ. החוק שמובא בפניכם כרגע לקריאה ראשונה הוא עדיין לא בנוסחו המלא, הוא עדיין לא מושלם. יש עדיין תיקונים שדיברנו עליהם בדיונים בוועדת הכלכלה בראשות חבר הכנסת ביטן, תיקונים שנרצה להכניס בחוק לקראת הקריאה שנייה והשלישית.
אני אגע, ברשותכם, בדברים העיקריים. קודם כול, יש כאן באמת בשורה. יש כאן חוק שכבר מדבר, אתם רואים בכותרת של החוק שהביא חבר הכנסת אלי דלל – יישר כוח, חבר הכנסת דלל, על החוק החשוב הזה. חוק, מה שנקרא, "צבת בצבת עשויה", התחדדנו בו ודיברנו והתייעצנו לגביו – אנחנו רוצים לפתוח כאן באמת את השוק, תוך כדי שאנחנו משמרים את מה שנעשה בשוק כבר עשרות שנים. לא להרוס את הישן. לא תמיד המושג, הפסוק: "וישן מפני חדש תוציאו" זה דבר שצריך להשתמש בו באופן גורף. כן, אנחנו רוצים לשמר את הישן יחד עם הכנסה של חדש. והחדש הזה הוא לאו דווקא ערוצים חדשים לגמרי, אלא גם חדש באזורים מסוימים ברחבי הארץ. מה?
ואנחנו רוצים להכניס כאן גם קולות חדשים שיישמעו, וגם הקולות הקיימים, לאפשר להם לשדר בכל רחבי הארץ.
אז כרגע מה שיש בחוק בפניכם זה שמאריכים את הזיכיונות הקיימים לערוצי הרדיו הקיימים לכמה שנים. במקביל תיעשה עבודה על ידי משרד התקשורת – עבודה הנדסית, טכנולוגית, כלכלית, כל מה שצריך – כדי להוציא מכרז לתדרים הפנויים הקיימים, לערוצי רדיו חדשים, ללא מגבלה גיאוגרפית.
מה חסר כאן בחוק הזה? מה חסר בנוסח שעומד בפניכם? חסר בעיניי דבר מאוד מאוד חשוב – לקבע כבר מעכשיו את השמירה על הקיים; כי הרי אנחנו לא פעם ראשונה נמצאים בפני הארכת זיכיונות, עשו כבר שלוש וארבע פעמים הארכת זיכיונות, ותמיד כשמסתיימת תקופת הזיכיון, מגיעים לכנסת ואף אחד לא רוצה להרוס את הכול, ומאריכים שוב את הזיכיונות. מה שחסר בחוק כדי שהוא יהיה באמת שלם, כדי שגם יביא אותנו לעידן החדש – אגב, העידן החדש זה לא ה-FM, העידן החדש זה הרדיו, זה יישומון עידן פלוס שאנחנו מקימים בחוק השידורים, שיהיה גם בכל רכב, כשאנחנו עכשיו עם תשתיות סיבים אופטיים בכל הארץ ותשתיות סלולר מתקדמות, דור 5, אנחנו משקיעים הרבה משאבים כדי לפתח את נושא האינטרנט המרחבי בכל רחבי הארץ – אז גם ערוצים חדשים ללא מגבלת משאבים יוכלו לשדר בדיגיטל, ויהיה אפשר לקלוט אותם מכל מקום.
אבל עד שזה יגיע – זה לוקח כמה שנים טובות – אנחנו רוצים לשמר את הקיים בערוצים שהשקיעו הרבה שנים כדי לדאוג גם לפריפריה, גם למגזרי, לערוצים החרדיים, לערוצים הערביים, לערוצים בשפות זרות אחרות, וגם לאפשר למגוון חדש להיכנס גם ברדיו האנלוגי ב-FM. ולכן, מה שאני אבקש להכניס בדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית זה שמצד אחד, כמובן, יוצאים למכרזים ארציים, ומצד שני, שבעלי זיכיונות קיימים יוכלו להמיר את הזיכיון שלהם ברישיון ארצי. ברגע שאנחנו נאפשר לבעלי זיכיונות קיימים להמיר את הזיכיון שלהם ברישיון ארצי, למעשה לא יהיה יותר את מאזן האימה הזה שכל פעם צריכים להגיע לכנסת ולדרוש מחברי הכנסת, מכנסת ישראל, להאריך את הזיכיונות, כי אחרת לא יהיו כאן תחנות רדיו. לא – גם התחנות הקיימות יוכלו להמיר את הזיכיון ברישיון ללא צורך במכרז, אלא לעמוד כמובן בתנאים שייקבעו, תנאים כלכליים וכו', וגם במקביל להוציא מכרזים לתדרים קיימים – ויש לנו תדרים קיימים.
כשנכנסתי לתפקידי כשר התקשורת, שאלתי למה – אדוני היושב-ראש, קשה מאוד עם הרעש.
כשנכנסתי לתפקידי כשר התקשורת, שאלתי איך זה יכול להיות שמתוך המצאי של 80 תדרי FM 40 נמצאים אצל התחנות הציבוריות – 40 אצל התאגיד וגלי צה"ל הלא-חוקית, ו-40 אצל 17 תחנות פרטיות. אמרו לי – כי תחנה ארצית חייבת ארבעה תדרים כדי לשדר בכל הארץ. אמרתי להם, קודם כול, אני חושב – אני מתפקידי הקודם כמרצה באוניברסיטה, הדוקטורט שלי הוא בנושאים של אלגוריתמים מתמטיים לבעיות קשות – אני יודע שמפה אפשר לכסות, זה לא בעיה קשה, אפשר לכסות אותה בשלושה צבעים; כל מפה שתביאו, לא משנה איך תייצרו ותבנו את המדינות על המפה, בשלושה צבעים אפשר לכסות את כל המפה, כמובן, עם גבולות בין המדינות. זאת אומרת אם יש לנו בעיה שאי-אפשר לשים שתי אנטנות שישדרו עם אותו תדר, חייב שיהיו תדרים שמתחלפים - - -
כמו שבמפה שאפשר לכסות אותה בשלושה צבעים – אני משליך, ממיר את הבעיה הזו לבעיה של תדרים שאנחנו נאלצים שלא ייגעו אחד בשני. זה לא בדיוק, יש פערים מסוימים קטנים שכנראה יהיו, אבל שלושה תדרים מספיקים, לדעתי. עשו בדיקה במשרד – ויתרה מכך, אמרתי להם, אם אתם אומרים שצריך ארבעה תדרים, למה גלי צה"ל מסתפקת בשלושה תדרים? לגלי צה"ל יש שלושה, לגלגל"צ יש חמישה. איך גלי צה"ל משדרת בכל רחבי הארץ – היום באופן לא חוקי – אבל איך היא משדרת בכל הארץ עם שלושה תדרים, וכל יתר התחנות של התאגיד וגלגל"צ לא יכולות לשדר עם שלושה? לא מבין את זה.
עשו בדיקה טכנולוגית במשרד, חזרו ואמרו לי, אתה צודק, ארבעה תדרים – היו לארג'ים, היו נדיבים מאוד. בקום המדינה, כשקמו התחנות הציבוריות, לא היו כל כך תחנות פרטיות, לכל תחנה ציבורית נתנו ארבעה תדרים. זאת אומרת שכבר עכשיו יש לנו מצאי של עשרה תדרים פנויים מהתחנות של התאגיד וגלי צה"ל, ואת עשרת התדרים האלו אנחנו רוצים להוציא למכרז ללא הגבלה גיאוגרפית. אבל אנחנו לא רוצים להוציא את המכרז הזה כשהתחנות הקיימות האזוריות נשארות בצד; אנחנו רוצים מצד אחד לשמר את כל הטוב הזה שדאגו לו ב-30-20 השנים האחרונות, ומצד שני, באותו זמן, כשמוציאים את המכרז, גם התחנות האזוריות יוכלו להמיר את הזיכיון שלהם ברישיון ארצי ללא הגבלה גיאוגרפית. זה נהנה וזה לא חסר. גם את הישן אנחנו רוצים לשמר, וגם את החדש אנחנו רוצים להכניס' ולהרחיב את המגוון הקיים.
אז הנושא הזה בעיניי הוא נושא מאוד מאוד חשוב. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בחוק הזה בהסכמה עם שר התקשורת. ההסכמה שלי לחוק הזה – ואמרתי את זה גם בוועדה – מותנית בכך שלקראת הקריאה השנייה והשלישית אנחנו נכניס רפורמה אמיתית, ולא רק נאמר, בוא נאריך, ועוד כמה שנים נראה מה יהיה. צריך להאריך, וצריך במקביל לשמור על התחנות הקיימות ולאפשר להוציא מכרזים חדשים, כדי שנגשים את חזון ישעיה: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כַּמים לים מכסים" – כמה שיותר דעות, כמה שיותר מגוון, כולם יוכלו לשמוע.
למעשה, זאת ההערה העיקרית שיש לי כאן לחוק, ואמרתי אותה בדיונים בוועדה לקראת קריאה ראשונה. בעזרת השם בהסכמות ובהידברות עם יושב-ראש ועדת הכלכלה ועם חברי הוועדה אני מקווה שנוכל לברך על המוגמר ולהביא גם את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית בשבועיים וחצי שנותרו לכנסת הנוכחית.
בנוסף לכל הערכים שדיברתי עליהם, של חופש ביטוי, של מגוון דעות שאנחנו רוצים להביא בחוק הרדיו, יש גם נושא שעלה בתוך תקופת המלחמה, ועולה ממש עכשיו ונדון בבג"ץ. בג"ץ גם הוציא צו ועצר, ואנחנו בתהליכים שהם די מופרכים בתקופת זמן של מלחמה, ובוודאי שהם מופרכים כשאנחנו מדברים על חופש ביטוי, ורוצים כאן להגביל את חופש הביטוי של מי שלא חושב כמונו.
ועל מה אני מדבר? אני מדבר על ציבור גדול מאוד, ציבור חרדי בצפון בעיקר – גם בדרום, אבל בעיקר בצפון – וגם ציבור ערבי בפזורה הבדואית בדרום ובעוד מקומות; לציבור הזה למעשה אין דרך להאזין לתחנת רדיו כזאת פרטית שהוא רוצה להאזין לה, כי בצפון אין שום תחנה חרדית שמשדרת, ויש ציבור חרדי שזה הדבר היחיד שהוא יכול להקשיב לו. אני כבר צועק, קשה.
הציבור החרדי בצפון בתקופת המלחמה למעשה ניזון ממעגל התרעה אחד ויחיד – חלק מהציבור החרדי, אותם אלו שאין להם אינטרנט בבית, אין להם טלוויזיה, לא מאזינים לערוצי רדיו שלא לפי אורח חייהם – כאשר יש התרעה, הם מקבלים אותה. לחלקם, לכ-15,000 מבני הציבור החרדי בצפון יש טלפונים כשרים דור 3, שלא מקבלים אפילו את ההתראות המתפרצות, את ההתראות המקדימות. הם ניזונים רק מהצופר השכונתי, והדבר הזה גורם לפער מבצעי משמעותי מאוד, רע מאוד. פער מבצעי לא טוב בכל הנושא הנגשה של התראות, ובטח הנגשה של הדרכות והסברה לציבור. לכן, בתחילת מבצע עם כלביא וגם בתחילת מבצע שאגת הארי, הרשות השנייה – אדוני, נראה לי שאני אעמוד ככה ואחכה שיהיה שקט.
במבצעים האחרונים מועצת הרשות השנייה אישרה לבקשתי להרחיב את אזורי השידור - -
- - אישרה להרחיב את אזורי השידור של הערוצים המגזריים, החרדי בצפון והערבי בדרום, וגם ערוץ רוסי במקומות אחרים, שהוא לא מורשה לשדר.
זה בסדר. למה לא אמרת את זה על החרדי ועל הערבי? ערוץ לדוברי ערבית. זה בסדר. לעולם ידבר אדם בלשון קצרה.
לא צריך להכביר מילים כשהמשמעות ברורה. ואכן, הציבורים האלה נהנו מעוד מעגל התראה נוסף דרך הרדיו, ששידר להם התראות, שידר להם הדרכה, שידר להם הסברה. עד שבאו לובי 99, אלו שכאילו דואגים לציבור, ואמרו בפרפרזה: זה לא הציבור שלנו. לציבור החרדי והערבי אנחנו לא דואגים. להם אנחנו רוצים שתעצרו את השידורים. הלכו לבג"ץ, ובג"ץ – כרגיל, עם הסמכויות שהוא לוקח לעצמו אבל בלי אחריות, בחוסר אחריות תוך סיכון חיי אדם – החליט להוציא צו ולעצור את השידורים האלה, שמצמצמים פער מבצעי שעולה עד כדי סכנת חיים.
והיום, תקופה ארוכה כבר במלחמה, אותו ציבור, אם מישהו יושב בבית והבית סגור והמזגן דולק, הצופר השכונתי רחוק קצת מהבית או שהוא נוהג ברכב ולא שומע את הצופר, הוא לא שומע התראה, הוא מסכן את חייו. כל זה בחסות אותה חבורת גלימות שלוקחת לעצמה את הסמכויות ולא מוכנה לקחת אחריות. אחר כך, כשקורה משהו, הם אומרים: אנחנו גם נקים את ועדת החקירה. אנחנו אלה שפוגעים ואנחנו אלה שנקים את ועדת החקירה.
אני מקווה מאוד, שבעזרת השם בחוק הזה אנחנו נתקן את המעוות. נאפשר לערוצים הפרטיים, לערוצים האזוריים כיום לשדר בכל רחבי הארץ, להשמיע את קולם לציבור שרוצה לשמוע אותם. מה הבעיה? אתם מדברים על חופש ביטוי חוק מצד אחד, ומצד שני, כשהביטוי לא מוצא חן בעיניכם, אתם רצים לבג"ץ כדי לעצור את הביטוי הזה. אני באמת לא מצליח להבין את הפרדוקס שאתם חיים בתוכו. חופש ביטוי, אבל רק למי שחושב כמוני.
ברפורמת התקשורת וגם כאן, בחוק הזה, אנחנו אומרים: חופש ביטוי לכולם. כל אחד יאזין למה שהוא רוצה להאזין, ישמע את מה שהוא רוצה לשמוע.
שישלם כמו כולם, מה הבעיה? מישהו אמר אחרת? מישהו אמר אחרת? אנחנו רוצים להוריד רגולציה, להוריד את הנטל מעל השחקנים בשוק, כדי שהציבור ייהנה יותר וישלם פחות. אתם יודעים טוב טוב, עמוק בתוך ליבכם, שזה בדיוק מה שאני מביא כאן לשולחן – גם ברפורמה השידורים וגם כאן, בחוק הזה, חוק הרדיו, שאנחנו מביאים עכשיו, ועוד נתקן אותו בוועדה לקראת הקריאה השנייה והשלישית.
אני מקווה מאוד שהחוק הזה יעבור כאן בקריאה הראשונה, ואני קורא לכם, חברי הכנסת, להצביע בעד החוק הזה ולבוא לוועדה שבה אנחנו נתקן את הטעון תיקון, נאפשר רפורמה אמיתית שתפתח את השוק לתחרות, תפסיק את המעורבות הקלוקלת של הפקידים והיועמ"שים בתוכן, ותפסיק את המונופול שיש היום רק לשידור הציבורי על התודעה ברדיו. הציבור רוצה לשמוע מגוון רחב של תחנות רדיו.
על החוק הזה, לדעתי, חתומים חברי כנסת מכל חלקי הבית, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, כי מבינים שיש כאן רצון לשרת את הציבור. גם בצפון – כמו שאמרתי, ראשי ערים מהצפון פנו אלינו, אומרים לנו: תנו לנו את הכלי להגיע לציבור שגר בערים שלנו, שאין לנו דרך להגיע אליו. אני מאוד מקווה, ואני גם בשיח עם פיקוד העורף בנושא הזה.
אומנם יש לי הסכמה של אגף תקשוב להפעיל צו שיאפשר את זה, אבל אנחנו מחכים כדי שיהיו לנו כל חלקי הפאזל, גם עמדה מבצעית של פיקוד העורף, שתאפשר לערוצים המגזריים לשדר, לצמצם את הפערים המבצעיים שקיימים. אני מקווה שבקרוב מאוד תבוא בשורה גם בסיפור של המלחמה שאנחנו נמצאים בה וגם באופן כללי לגבי חוק הרדיו.
אני רוצה לעבור מכאן אלייך, חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. פגשתי היום את ההורים היקרים שלך. הם היו בוועדה, ראו איך את מובילה אותה ביד רמה, איך את עושה את הבלתי ייאמן. גאים בך, ממש מתמוגגים מנחת, מספרים. אמרתי להם היום: "בוצין בוצין מקטפיה ידיע". זה פתגם בגמרא, שלפי ילד קטן, מרגע שהוא קטן מאוד, יודעים כבר שעֶדיוֹ לגדולות. הם סיפרו לי סיפורים על הבת שלהם, כשהיא הייתה קטנה. אמרתי להם: זה סימן. אתם רואים עכשיו מה קורה כשהיא גדולה, מה היא עושה בוועדה הזאת, ואיך אנחנו מצליחים, למרות כל המשטינים וכל המקטרגים וכל היועמ"שים וכל ארגוני השמאל וכל החסמים שמציבים בפניה, היא מצליחה את הבלתי ייאמן.
היום הסרנו את כל ההסתייגויות ואת כל הרביזיות. יש עדיין כמה הסתייגויות שנמצאות בדיון בקואליציה, ויכול להיות שנגיע להסכמות, בעזרת השם, ובשבוע הבא החוק יגיע כאן למליאה לקריאה השנייה והשלישית, אחרי שמחר נשלים את ההצבעה על סעיפי החוק.
גברתי היושבת-ראש, יישר כוח גדול על הכול. ואתה אדוני, יושב-ראש הקואליציה, תרשה לי עוד עשר שניות, בלעדיך גם כל זה לא היה קורה. יישר כוח גדול. תודה רבה.
2,561 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.