קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים שואלים אותי הרבה מחבריי בוועדת התקשורת, למה אני לא מרבה להגיע לוועדת התקשורת ולהתייצב בהצבעות על ההסתייגויות שלנו. יש אכזבה מחבריי, כי לא תמיד אני יכול להגיע בגלל המצב של האוכלוסייה שלי בנגב. אבל העמדה שלנו היא עמדה איתנה, ואנחנו מצביעים בצורה תדירה, בצורה מתמדת עם המשמעת של האופוזיציה.
הרבה גופי תקשורת מתקשרים ושואלים, ולפעמים יוצאים נגדי – אבל תתקשרו ותשאלו על האוכלוסייה הבדואית בנגב. רק אתמול הרסו שני בתים בביר הדאג' וכמה בתים מזרחית לתל שבע בשכונת אלמטלה. אדוני היושב-ראש, יבגני סובה, הדחפורים של רמ"י ושל יובל תורג'מן משאירים משפחות ללא קורת גג. ואני רוצה להגיד לכולם: מאות משפחות בדואיות בנגב היום ללא בתים – נשארו תחת כיפת השמיים ללא שום פתרון. הרשויות הפקירו אותם. הממשלה הפקירה אותם. ראש הממשלה משחרר את הרסן לשרים שלו להשתלח בחברה הערבית. להרוס בנגב. להפקיר את העניין של הפשיעה בחברה הערבית. להרוס במוסמוס, בכאבול ואבטין ללא שום פתרונות. ללא תכנון.
ומה גם, שולח את האנשים שאמורים להוות דוגמה בוועדת החינוך. מרשה להם להגיע לאום אל-פחם ולטובא ולנסר את השערים של בתי הספר ולנסות להיכנס בכוח למערכת החינוך. איפה הממשלה? איפה הכנסת? שואלים אותי כל התקשורת, איפה התקשורת? תבקרו את יושב-ראש ועדת חינוך. תבקרו את הרשויות בנגב, שמאפשרות לדחפורים להרוס בלי פתרונות. תבקרו את המשרד שאחראי על הנגב, השר שיקלי, איפה הוא? למה הוא לא מתכנן? למה הוא לא מכיר בכפרים? למה הוא ממשיך להיענות לארגונים הקיצוניים ולהרוס בנגב?
אז רבותיי, יש לנו סדר עדיפויות: יש את הפשיעה ויש את העניין של ההריסות בנגב. תפסיקו אותם ואחר כך אנחנו נתפנה לעניין התקשורת והדברים האחרים. תודה.
258 מילים של ואליד אלהואשלה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.