אנחנו מפריעים לואטורי.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, את מה שאני הולך להגיד אני אומר בכאב גדול. אף אחד מאיתנו לא מחכך ידיים כשהמציאות שבה אנחנו נמצאים היא – ותסכימו איתי כולם – תחושת ההחמצה שהפכנו להיות למדינת חסות של ארצות הברית. זה הדבר איום ונורא והכי כואב, ולעיתים גם הכי משפיל. בזמן שארצות הברית ואיראן סוגרות ביניהן על הסוגיה הקיומית ביותר לביטחון שלנו, ממשלת ישראל, אנחנו, נשארים מחוץ לחדר. החלטות דרמטיות מתקבלות מעל הראש שלנו, ואנחנו רק ממתינים לקבל עדכונים, וכל אחד במדינה הזאת – לצערי, גם ראש הממשלה – מקבלים עדכונים, אנחנו לא סביב השולחן. כישלון ישיר, מהדהד וכואב. אנחנו לא מחככים ידיים בגלל שאנחנו באופוזיציה, אבל הדברים חייבים להיאמר.
גודל הכישלון הוא כשאני הולך וקורא את ההצהרות של ראש הממשלה. אתה רואה מה בין ההצהרה הפומפוזית לבין המציאות. בבוקר היציאה למבצע שאגת הארי, ב-28 בפברואר, נתניהו נעמד מול המצלמות ואמר: "מטרת המבצע, לשים קץ לאיום ממשטר האייתולות באיראן". כלאם פאדי, הם עדיין שם, ומכתיבים, הם הפכו להיות המעצמה המקבילה לארצות הברית. אנחנו, ישראל וחיזבאללה, נמצאים שם למטה. אנחנו, ישראל. הוא הבטיח, ואני מצטט שוב: "אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים, כשמרחף מעלינו צל השמדה". הוא נסחף ואמר: "גם היום" – הוא אמר את זה בפורים – "הפור נפל, וסופו של משטר הרשע ליפול גם הוא". לא מניה ולא מקצתיה, לא מניה ולא מקצתיה.
זה גודל הכאב, ההצהרות, העמידה מול המסך והאמירות שזהו, סיימנו, גמרנו. והצבא עשה את הכול הכי טוב. אני רוצה שתדעו שביום שיהיה אפשר לדבר, צה"ל ויחידותיו עשו דברים שהם מעבר לדמיון, מעבר לדמיון – הישגים חסרי תקדים, לחימה חסרת תקדים, בניגוד לכישלון הגדול של 7 באוקטובר. אנחנו היינו שותפים ליציאה למלחמה, אבל, ביבי, הפסקנו להיות שותפים בקבלת ההחלטות. מזל שביום שישי רוביו הבין שצריך להאט את הקצב. זה לא אומר שטראמפ לא יתהפך עלינו, והוא כן יתהפך עלינו – עוד שנייה - -
- - וזה לא אומר שהמציאות הקשה טפחה על פנינו, אבל הכישלון מהדהד, ההחמצה גדולה, וצריכים לדבר על זה.
318 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.