קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היושבים המרובים בקהל ובטח צופי ערוץ הכנסת – היום בוועדה, ועדת הכנסת שעוסקת בחקיקת חוק-יסוד: לימוד התורה, שזה כמובן האכסניה המתאימה, נאמרו המילים האלה: החיים שלנו הפכו להיות מאוד קשים. אנחנו מוכים על כל צעד ושעל. אנחנו, החיים שלנו בזבל.
את הציטוט הזה אמר חבר הכנסת גפני, מגיש הצעת החוק, שבא לתת תשובות לגבי מה שנקרא, מה תכלית החוק. "החיים שלנו בזבל". אני רוצה לומר לחבר הכנסת גפני: אני יודע שהתסכול העמוק שלך מהממשלה הנוראית ביותר בעיניי שהייתה מתולדות העם היהודי, בטח ההנהגה הנוראית ביותר, החסרת אחריות – זו הבעיה שלך, מה שנקרא.
הבעיה העיקרית, שאני חושב שיש ניתוק מוחלט מחללית האם. "החיים בזבל" זה תיאור למשל ל-378 משפחות הנובה, שהילדים שלהם רק הלכו לרקוד וחזרו בארונות. זה – החיים שלהם בזבל. 1,200 המשפחות שבתוך עשר שעות נרצחו, נטבחו, לא היה צבא, לא מדינה, שום דבר, בטח לא ממשלה – הם, החיים שלהם בזבל; 255 משפחות החטופים והחטופים עצמם שנרצחו, וחלקם חזרו גם אחרי שנתיים – החיים שלהם היו בזבל; 1,000 ימי מילואים, כשמשקים שלמים קורסים, משפחות מתפרקות, אנשים מתאבדים – אלו, החיים שלהם בזבל; מאות הילדים היתומים מהמלחמה הזאת – מאות ילדים יתומים – הם, החיים שלהם בזבל; בתים שלמים הוחרבו. הורים שמלווים את הילדים שלהם בארונות – הם, החיים שלהם בזבל. לא אתה, החיים שלך בזבל. אייל אשל – החיים שלו בזבל; סיגל ומנשה מנצורי, ששכלו את שתי בנותיהן, רויה ונורל – הם, החיים שלהם בזבל; או הילה אביר עם אח שלה ורעות אדרי עם הבן שלה – החיים שלהן בזבל. החיים שלך לא בזבל. החיים שלך הם בישיבה, בציבור פריבילגי, שיושבים 30 שנה על השלטר ועל הברז, מקבלים מיליארדים על מיליארדים.
ועכשיו גם שמענו כתבה מאמיר אטינגר על זה שעוד 40 מיליון שקלים הלכו בניגוד לחוק לרשתות החינוך הפרטיות שלך. זה לא חיים בזבל. אתה ציבור פריבילגי נוראי שמייצר לך אוטונומיות שלמות, כשאתה חושב שהמדינה שלך, כולנו עבדים שלכם, כולנו עובדים בשבילכם, כולנו מתים בשבילכם, כולנו מתגייסים בשבילכם, כדי שאתם תשבו במזגנים שלכם ולומדים תורה. תחי מדינת ישראל.
328 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.