כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אתמול כמעט חצי מהיום שלי ביליתי באום אל-פחם, ותאמינו לי, הייתי מלאת גאווה. הרגשתי עד כמה אנשי העיר הזו ומנהיגיה, אם זה ועד ההורים, אם זאת העירייה, ראש העיר ד"ר סמיר מחאמיד – עד כמה הם התנהלו באצילות אבל גם באחריות ובכבוד עצמי שמשקף איזו רמה של אנשים נמצאים בעיר הזו.
העיר סגרה את דלתות בתי הספר בפני הגזען המטורלל, שהכתרתם אותו כיושב-ראש ועדת החינוך, ועדת החינוך שאחראית על כל החינוך במדינת ישראל; אדם שאין לו תעודת בגרות – אבל מעל הכול יש אנשים שלא התמזל מזלם ולא הצליחו לסיים תיכון – אבל הם חכמים, הם מבינים, לא כמו המטורלל הזה, הוא טיפש עד כדי כך שלא למד את הלקח מטובא-זנגרייה. הוא לא הבין שכאשר הוא מסית נגד עיר שלמה – עיר שקיבלה פרס השנה, פרס מוביל בחינוך, שנתן השר באותה קואליציה שהוא יושב בה. אבל מה אכפת לו? הוא לא מוכן אפילו להבין שכאשר בית ספר, עיר, מקבלת פרס אחרי פרס על החינוך ועל רמת החינוך שלה, אי-אפשר ללכלך עליה בצורה כזו.
ואנחנו לא נשאיר את הילדים שלנו כדי שאיזשהו מופרע עם מסור חשמלי יפחיד אותם באותו יום. אומנם היה כדאי, היה כדאי אולי להשאיר את הילדים, ולהגיד להם: ילדים, תלמדו, ככה נראים פשיסטים; ילדים של אום אל-פחם, תלמדו, ככה נראה נוער בסיכון שהפך להיות נוער גבעות, שהפך להיות מטפס על עמודים בחווארה, שהפך להיות אדם שגרר את הצבא באותו ערב, לפני 7 באוקטובר, כדי שיגנו עליו, כי הוא רצה לבנות סוכה בחווארה; ככה בדיוק מתנהלים אנשים שלא מבינים כלום בחינוך והם פשיסטים.
אבל אתם יודעים מה? שימשיכו ככה. אחלה קמפיין לבחירות אתם עושים.
אחרי כל אירוע כזה האנשים שלנו כבר מבטיחים שינהרו לקלפיות ויעיפו אתכם.
272 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.