קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לפני שבועיים עמדתי בהתרגשות גדולה בטקס סיום י"ב של הבת שלי. על הבמה עמדו מאות בנות ובנים צעירים ומלאי רוח נעורים, נופפו להורים בקהל בעיניים בורקות. אבל הרגע שצרב לי את הלב היה דווקא מה שקרה רגע אחרי הטקס. הקשבתי להם. הם לא דיברו על מסיבות, הם לא דיברו על טיולים. אתה יודע על מה הם דיברו, אדוני היושב-ראש?
הם דיברו על הגיבושים. אחד סיפר על הגיבוש לעוקץ, השני על הצוללות, השלישי על קורס טיס, ואחד מהם, שלא הצליח שום מיון, אמר: לא נורא, אני מתגייס לגולני. באמת, חבורה של ילדים שבמקום לחלום על טיול גדול בעולם חולמים על איך להגן על הבית. עוד רגע הם שמים על עצמם מדים ונשק ויוצאים להילחם עבורנו. איזה נוער, איזה ערכים. אני מודה שממש היו לי דמעות בעיניים. רציתי לחבק אותם אחד-אחד, אבל לא רציתי לעשות פדיחות לבת שלי.
ואז אני רואה את הקואליציה מקדמת את חוק-יסוד: לימוד תורה. מגדירים אותו ממש כחוק שנועד ליצור מאזני צדק. מאזני צדק, לא פחות. אז אני שואל אתכם כאן היום, באיזה מאזני צדק בדיוק אתם מדברים?
רק השבוע ביקרתי בשבעה של שני גיבורי ישראל, ליאב כבביה ויואב קליין, זכרם לברכה, שנפלו בלבנון. עמדתי שם, מול ההורים השבורים שלהם, ושמעתי מהם כמה הילדים שלהם היו גאים במדינה, כמה הם היו גאים במשימה שלהם וכמה הם היו מוכנים לתת את היקר מכול למען האנשים שחיים פה. האם אלה מאזני הצדק שלכם? אל מול אלה שנושאים בנטל הדמים אתם מבקשים להגן בחוק-יסוד: השתמטות מוחלטת.
הילדים האלה, הגיבורים שלנו, הם לא שואלים על מאזני צדק כשהם נכנסים לשדה הקרב, הם פשוט מתייצבים. המינימום שאתם יכולים לעשות עבורם זה לא להפקיר את הערכים שבשמם הם נלחמים. תסתכלו להורים השכולים בעיניים, תסתכלו לבוגרים שמתגייסים השבוע לצה"ל – ותגידו להם ביושר, האם החוק הזה הוא צדק? האם יש בו ערבות הדדית? בעיניי, יש בו לא יותר מהפקרות אחת גדולה. תודה רבה.
303 מילים של עוז חיים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.