קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, האמת שחשבתי על מה אני אדבר פה, במלחמת הריאליטי שהפכה להיות כנסת ישראל, בדיוק בימים אלה שכולם פה מתעסקים בגימיק החדש. ואני כל פעם שואל את עצמי: מה הבית הזה עושה עבור אזרחי מדינת ישראל?
עכשיו, הדיון הוא שפיזור הכנסת יהיה ב-15 בחודש, אולי יום לפה, יום לשם. בגדול נשארו שבועיים, שלושה שבועות, עד שהקרקס הזה מתפרק, ומדינת ישראל תלך לבחירות. ואני רוצה לשאול אתכם: מישהו פה בקואליציה מרגיש שהוא עשה משהו טוב עבור אזרחי מדינת ישראל? אתם מרגישים שטיפלתם במילואימניקים, שעזרתם לזוגות הצעירים, שהקלתם ביוקר המחיה, שטיפלתם בביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל, משהו? מישהו במחלקת הדגים הקפואים יכול לעצור ולהגיד: כן, טיפלנו במשהו? אף אחד, ברור שאף אחד.
וזה לוקח אותי לשיחה שהייתה לי לא מזמן ביחד עם ראש המפלגה שלי לפיד – קיימנו שיחה עם נשים שמובילות בגיל הרך. אופיר, החמיאו לך שם, אז תקשיב – בנושא הגיל הרך, והן אומרות את מה שכולנו מרגישים: הגיל הרך הולך ומידרדר, אין קשב לזה, הממשלה לא משקיעה בזה כלום, משרד החינוך ודאי לא משקיע בזה כלום, מחילים עליהם רגולציה וביורוקרטיה לא נגמרת, אבל אף אחד לא עוזר להם. ובסוף זה הילדים שלנו. אנחנו שולחים לשם את התינוקות של מדינת ישראל מגיל לידה עד גיל 3, ואף אחד לא מרים את זה. אף אחד לא חושב שבמדינת ישראל מספיק חשוב להשקיע בגיל הרך.
אני שומע חברים שלי שירדו מהמדינה – באתי בדיוק השבוע עם חבר, ליאב, והוא אומר לי: תשמע, למה זה לא כמו פה, בארצות הברית, בניו יורק – איפה עליזה? הינה עליזה. עליזה, את שומעת? עליזה, תקשיבי לגיל הרך. אני בדיוק דיברתי עם ליאב על זה. הוא אומר לי: למה זה לא כמו פה בניו יורק, שעל כל עשרה ילדים יש שלושה אנשי צוות? זה מה שקורה בארצות הברית, ואני אומר: מה מפריע למדינת ישראל להשקיע בגיל הרך, כמו שמשקיעים בכל העולם? מה עוצר אותנו?
ואני רוצה לומר לכם מה עוצר אותנו להשקיע לא רק בגיל הרך – מה עוצר אותנו להשקיע בכל מערכת החינוך על כל הרצף: רצון, רצון ויכולת ביצוע. כשאין רצון ואין דירקטיבה אמיתית של השר ושל הממשלה שאומרת – בזה אנחנו רוצים להתעסק – זה לא יקרה.
זה לא יקרה לעולם. לא פתחת לי זמן, אדוני, עכשיו אני שם לב.
אבל הוא לא שם לי זמן, מה אני אעשה, טלי? טעות טכנית, זה כמו פאול, אבל על הגיל הרך אני מדבר הפעם. אז אני רוצה לומר לכם משהו: כשלא מתעסקים בחינוך, וכשלא מתעסקים מהגיל הרך עד לכל הרצף, ככה זה נראה, ואז אנחנו מקבלים ילדים שמגיעים לכיתה א' עם 30 ילדים בכיתה וגננת חדשה – סליחה, מורה חדשה שנקלטה לבית הספר לפני שבוע, ואין הכנה לכיתה א', כי בית הספר לא הספיק להיערך, וזה הולך וממשיך ומידרדר – ואז אנחנו רואים בעיות פדגוגיות, ואז אנחנו רואים אלימות, וזה הכול מתחיל ונגמר באנשים שאכפת להם, בממשלה שבאה ואומרת: החינוך יהיה בראש.
ופה אני רוצה לפנות דווקא לשלטון המקומי: ראשי הערים צריכים לקחת את האחריות על הדבר הזה, כי כרגע אין מי שיעשה את זה. ראשי הערים צריכים לקחת את השנה הבאה, ולהסתכל עליה עם אחריות לגבי כל מערכת החינוך בעיר. ראשי הערים יכולים להוסיף תקציבים, להוסיף כוח אדם, לקבל אחריות על מערכת החינוך בעיר שלהם. ואני אומר לכם, עיר שתשקיע במערכת החינוך, ומערכת החינוך תהיה טובה, תביא תושבים חזקים יותר וטובים יותר למקום שלה, וזה מה שראשי הערים צריכים לעשות. אנחנו צריכים לחפש אנשים שאכפת להם בכל משרד ומשרד.
אז רגע לפני שמדינת ישראל תצא לבחירות, אנחנו צריכים להגיד לעצמנו איזה אנשים אנחנו רוצים שיהיה אכפת להם מאיתנו ומהילדים שלנו. ואני רוצה לומר לכם, חברים: הבחירות זה לא ריאליטי; הבחירות זה בסופו של דבר מי אתם רוצים שישבו סביב השולחן הזה ויקבלו החלטות על החיים של כולנו, מי בסופו של דבר יקום בבוקר וילך לעבוד בשביל שלילדים שלנו תהיה כיתה קטנה יותר עם מורות ומורים טובים יותר ותכנים טובים יותר, ולא יתעסק כל היום באיך לפטור משתמטים על חשבון הגב של המילואימניקים, כי בינתיים מה שהממשלה הזאת עושה – הדבר היחיד שהיא עושה זה לפרק את החברה הישראלית. היום עולה פה חוק שמשווה בין תנאים של משתמטים לתנאים של מילואימניקים, ואין אחד במחלקת הדגים הקפואים שיגיד: לא, אנחנו לא מוכנים לזה, אנחנו נדאג למילואימניקים. ובשביל מה עושים את זה? בשביל עוד יום או פחות יום על הכיסא. ועכשיו יש איום של ראש הממשלה – הוא ראה שאולי יהיה לו מרד בחוק המשתמטים, אז מה הוא אומר? אני רוצה שליטה מוחלטת ברשימה. עשרה מקומות מתוך עשרים הריאליים – אני רוצה להחליט אני, ואם לא תעשו את זה, אני אפתח מפלגה חדשה. ואללה, נתניהו יפתח מפלגה חדשה. וכל אלה פה, אם תשאל אותם אם הם בעד או נגד הפריימריז – כולם שותקים; אם הם בעד או נגד השריונים – כולם שותקים. הגיע הזמן שיהיה מבוגר אחד במחלקת הדגים הקפואים שיקום ויגיד: עד כאן. תפסיקו ותקבלו החלטות בעצמכם. תודה רבה.
779 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.