קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו חיים בתקופה מופלאה, יש לנו הפסקת אש בלבנון, כל כך הפסקת אש, שמאז שהיא הוכרזה נפלו לנו כבר 11 חיילים. זו כנראה ההגדרה החדשה של ביטחון תחת ממשלת נתניהו: ישראל דואגת להפסקה, וחיזבאללה ואיראן דואגים לאש. וכרגיל, כשאי-אפשר להסתיר יותר את הכישלון, ראש הממשלה נכנס לאירוע ומנחה את צה"ל למצוא פתרון לרחפנים. מה אני אגיד לכם, בנימין סופר-טנקר נתניהו גילה בשנת 2026 שרחפנים הורגים חיילים. וזו בדיוק הבעיה, ראש ממשלה אמיתי לא נכנס לאירוע אחרי ההלוויות, או אחרי ארבע שנות מלחמה באוקראינה, שבה כל העולם כבר למד על סכנת הרחפנים. הוא אמור לדעת למנוע את זה מראש.
אבל נתניהו הרי כבר מזמן לא מנהל את האירוע, הוא רק רוצה להעביר את הזמן כדי לשרוד. מצד אחד השליש האנטי-ציוני בממשלתו סוחט אותו להמשך ההשתמטות בזמן מלחמה, ומהצד השני נשיא ארצות הברית קובע לו מה מותר לו לעשות ומה אסור לו לעשות מול חיזבאללה ואיראן. מעולם לא היה לישראל ראש ממשלה כל כך לחיץ וכל כך סחיט. הוא לחיץ מול החרדים, סחיט מול בן גביר ומול סמוטריץ', כפוף ומשתחווה לטראמפ. ורק מול הישראלים הנושאים בנטל הוא פתאום אבו עלי, גיבור, והם אלה שמשלמים את המחיר.
לא משנה כמה נתניהו יצטלם בחדר כושר כאילו הוא מרים משקולות, הבעיה היא לא התדמית השקרית שהוא מנסה לקבע על עצמו. הבעיה היא יכולת קבלת ההחלטות שלו. הבעיה היא שהוא נלחם כדי להימלט ממאסר, והוא מוכן לעשות הכול למען זה, בשעת מלחמה, על חשבוננו. ולכן הוא גם שבוי בידי שותפים קיצוניים או אנטי-ציוניים וגם כפוף בפועל להוראותיו של שליט של מדינה זרה – בעלת ברית, אומנם, אבל עדיין מדינה זרה, וזאת האמת.
הפסקת האש היא לא הפסקת אש. נתניהו צל חיוור של עצמו. הממשלה שלו לא באמת מתפקדת. חיילי צה"ל לא באמת בטוחים. אזרחי ישראל לא באמת יכולים לסמוך על השיקולים וקבלת ההחלטות שלו. והצל הזה, ששמו נתניהו, מסכן היום את כולנו – בקרב, בהפסקת האש, בחשבון הבנק, בנשיאה בנטל, ולא אכפת לו שכולנו נישרף על מזבח המורשת שלו.
ולכן, בבחירות הקרובות הציבור יראה לו את הדרך הביתה. והשינוי יגיע. השינוי מגיע. תודה רבה.
334 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.