קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני הכול, אני חייבת להגיד לך – אתה יודע, הצבענו בשבוע שעבר על פיזור הכנסת, 110 חברי כנסת, על חוק של חבר הכנסת אופיר כץ כולם הצביעו, לא משנה שאת שלנו הפלנו, נשים את זה בצד – למה אנחנו עדיין כאן והכול כרגיל? למה אין דיון בוועדת הכנסת? כאילו מה – חברי הכנסת מצביעים ולא מעניין?
עכשיו, אתה יודע, אני מנסה לחשוב. אנשים אפילו לא יודעים איך לתכנן את הדברים שלהם, מה לעשות, מתי מתפזרים? אף אחד לא מדבר. חברי כנסת הצביעו – איך אומרים, יש משפט, אתה יודע, על ההוא שעשה את שלו ויכול ללכת. אם אנחנו מצביעים ואם אנחנו חושבים שהכנסת הזאת אין לה זכות קיום, יתכבדו, בבקשה, הקברניטים – אני רואה שאתה מקשיב – ויפזרו אותה. ואם לא יפזרו אותה, שיבואו ויגידו למה לא מפזרים אותה. אבל אם לא - - -
אני לא אומרת לך, אני אומרת שאם הוחלט משהו והכנסת הצביעה – מה שאנחנו רואים פה זו בסוף רמיסה של חברי הכנסת. ולהזכיר לך, יושב-ראש הכנסת הוא זה שאמר בעצמו: הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. אז אמיר אוחנה, יושב-ראש הכנסת: הכנסת קיבלה בהכנעה את רמיסתה, ולא רק את רמיסתה – דרכו עליה ככה ועשו לה: את שומעת? את לא מעניינת.
אבל זה מה שקרה. אדוני הריבון, אם 110 חברי כנסת – היום בבוקר הייתה אמורה ועדת הכנסת להתכנס ולדון בפיזורה. זה מה שהיה תמיד, תבדוק אותי.
תעצור לרגע. תעצור כי יש לי משהו לדבר עליו.
חבר הכנסת רביבו, ביום שני הבא - - -
רגע, אני רק עונה לך וממשיכה. ביום שני הבא, בעזרת השם, ניפגש פה, פנים מול פנים ואני מאוד מאוד מקווה שתגיד לי משהו אחר. כי אם בשני הבא אנחנו נפגשים ועדיין אין ועדת כנסת, אז הכנסת הזאת כנועה.
עכשיו אני רוצה לדבר איתך על ערב חג השבועות, כי הרי לא יכול להיות שאני לא אתייחס לנאום של זיכרונות מבית אבא של ביבי. משפחה אשכנזית יושבת לשולחן החג, הרי זה לא קרה במשפחה שלי, וזה גם לא קרה במשפחה שלך - - -
ראש ממשלת ישראל – מה לעשות, ראש הממשלה הוא הגזען.
תקשיב, בוא אני אגיד לך משהו על הסרטון. תשמע, בערב חג השבועות, במקום שיבוא ראש הממשלה וישתתף בצערן של המשפחות השכולות הרבות; במקום שיאחל החלמה לפצועים הרבים שיושבים בבתי חולים – אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה הוא ביקר בשיקום, שישאל את אלעזר, הוא יספר לו מה קורה – או למשפחות שכולות; במקום שיעשה הודעה ממלכתית, מרגשת על המשפחות השכולות, על הפצועים – מה עושה ראש ממשלת ישראל? עושה סרטון של משפחה אשכנזית יושבת לה – וזה בכוונה אשכנזית, כי יש שם את הפפיון וזה. בוא, חבל שאתה לא מקשיב לי, אבל נראה לי שהיית מוצא בזה דברי טעם.
ואז יושבת המשפחה, ולרגע הם חושבים שהבן שלהם הומו, אוקיי? אוי ואבוי, לסגור את האוזניים, כולם. אבל הכול בסדר, הוא לא הומו, הוא ביביסט. תשמע משהו, אני חייבת להגיד לך – תן לי עוד 20 שניות, כי באמת פטפטנו, אתה ואני.
אני גם רוצה להגיד לך משהו. תראה, אני באה ממשפחה – חלק מהמשפחה שלי ביביסטים. תקשיב, אני אפתיע אותך. לא רק שהם לא מתביישים, הם גאים. לא רק שהם לא מתביישים, הם מצהירים על זה, הם אפילו עונים לפעמים לחברי כנסת מיש עתיד. אני אומרת להם, די, יא פדחנים, מישהו עוד יעלה על החיבור.
לא רק שהם לא מתביישים, הם – מהמקפצה. אוקיי? אל תדאגי. אגב, כשיש להם בעיה, למי הם מתקשרים, אלי?
בוודאי. למי הם יתקשרו, לביבי? הוא לא יודע איך הם נראים, הוא לא מכיר בהם. זה הביביסטים.
האם יש כאן חבר כנסת אחד שמישהו במשפחה שלו מתבייש בזה שהוא ביביסט? אגב, אם הוא מתבייש, למה הוא מתבייש? למה אתה מתבייש להיות ביביסט? למה?
ועכשיו אני אגיד לך משהו אחרון. ראש ממשלה, ערב חג שבועות – במקום לפלג, לשסות, לשסע, שייתן ברכה של חג שבועות ויברך את עם ישראל. מגיעה לנו הנהגה אחרת. תודה רבה.
656 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.