קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, ממש מהדקות האחרונות – עמית סגל מפרסם שגורם מדיני בכיר אומר שההסכם בין ארצות הברית לאיראן הוא רע. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היו"ר: מי זה הגורם הבכיר הזה שראה את ההסכם? כמה אנשים יש במדינת ישראל שיודעים את פרטי ההסכם בין ארצות הברית לאיראן? כנראה שאפשר לספור אותם על יד אחת במדינת ישראל. אז אם התדרוך הזה יוצא מלשכת ראש הממשלה, לא תהיה מספיק אמיץ לעמוד מול הציבור הישראלי ולומר את האמת – לומר: יש בעיה, אנחנו צריכים את עזרתכם בלעשות לחץ? תפנה לאופוזיציה, תפנה ללפיד, עם חברים רבים בממשל האמריקאי, תגייס אותו. תפנה לכולם, תגיד: חבר'ה, יש לנו בעיה. מה זה התדרוך הפחדני הזה? מה זה – גורם בכיר מזהיר כי ההסכם לא טוב? הרי אנחנו נגלה את ההסכם. עוד יום, עוד יומיים, עוד שלושה ימים נגלה את ההסכם, ואז נגלה שההסכם הזה לא מדבר על הטילים הבליסטיים שמכוונים אל עבר מדינת ישראל, הרגשנו אותם כולנו. ההסכם הזה לא מדבר על איראן גרעינית. ההסכם הזה כמעט שלא מדבר על שום דבר חוץ ממְצָרים. ההסכם הזה הפך להיות הסכם כלכלי. אנחנו מבינים שכל אחד מהאינטרסים שלו – אין לי תלונות לנשיא ארצות הברית; יש לי תלונות לראש הממשלה שלי. איפה אתה? איפה אתה? תתעורר. איך יכול להיות שפספסת את כל יעדי המלחמה שאתה הצבת לעצמך?
ולא רק באיראן. גם בלבנון, תראו מה קורה בלבנון. איום הרחפנים לא נולד במלחמה הנוכחית. איום הרחפנים נולד לפני שנים רבות. קיימנו עליו דיונים בוועדת החוץ והביטחון. קיימנו עליו, כבר לפני ארבע שנים, דיונים חסויים, בוועדת החוץ והביטחון. כבר אז היה צריך למצוא לזה תקציב, וכבר אז היה צריך לייחד אמצעים לטפל בבעיה. ואי-אפשר שלא לדבר על החזית הדרומית שלנו. היום בעזה יש מעל 30,000 חמושים. חמאס חזר לשלוט בשטח.
אין יעד מלחמה אחד שנתניהו לא פספס. קחו את כל יעדי המלחמה שנתניהו הבטיח – בצפון, בדרום ובאיראן – אין לו הישג אחד שהוא יכול להגיד: כן, הצבנו לעצמנו יד ועשינו את זה. וגם אין לו את מי להאשים, כי מעולם לא היה צבא אמיץ יותר, חזק יותר, נחוש יותר, טוב יותר, מצבא הגנה לישראל. מעולם זרועות הביטחון לא עבדו טוב יותר, אחרי 7 באוקטובר. התאפסנו, נלחמנו, ניצחנו – והפסדנו במישור הדיפלומטי. אין, אין יותר גרוע מזה.
אבל אנחנו – משפט אחרון, אדוני – עוד חודש, חודשיים, שלושה, ייקח כמה שייקח, נבוא, נחליף ונתקן. תודה רבה.
382 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.