קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אזרחי ישראל, אני רוצה לפתוח את הדברים שלי בהשתתפות בצערה של משפחת ירון ואילנה משה. תנחומי הכנים. הרצח הזה הוא פשוט בלתי נסבל.
אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני שואל את עצמי כבר שלוש שנים וחצי פה שאני נמצא – ואני טירון – כמה אפשר להיות דו-פרצופי? מסתבר לי שבמהלך שלוש השנים האחרונות שזה תחביב של כמה מפלגות. אני מסתכל על האופוזיציה, שם אני רגיל לראות בדרך כלל את תומכי הטרור והמדינה הפלסטינית, שמתנגדים באופן קבוע לכל הצעה שטובה למדינת ישראל, ולכל הצעה שמגינה על אזרחיה. ולהפתעתי, אני רואה שם בתקופה האחרונה, בולטים בסורם, את החברים מישראל ביתנו. אני מסתכל עליהם ולא מאמין. אתם, חברי ישראל ביתנו, שצעקתם בכל פינה שרק אתם יודעים לטפל בטרור – איפה אתם היום? רואים לכם חברי ישראל ביתנו.
היום אתם יושבים כתף אל כתף עם מי שמהללים שהידים, כדי לטרפד את הדבר הכי מוסרי והכי מתבקש במלחמה מול אותם נאצים, חיות אדם – חוק עונש מוות למחבלים. איבדתם, חברי ישראל ביתנו, את הבושה. אתם משתפים פעולה עם תומכי טרור כדי להשאיר בחיים רוצחי ילדים. בואו נרענן לכם את הזיכרון, כי נראה ששכחתם מה אמר המנהיג שלכם, מר אביגדור ליברמן, לא מזמן. הרי הוא כתב במפורש: חוק עונש מוות למחבלים הוא צורך השעה. מחבלים ששוחטים משפחות שלמות בדם קר לא צריכים לראות אור יום, אלא את חבל התלייה.
החבר שלי עודד פורר, שותפי להצעת החוק, האם לא אמרת שלא יכול להיות שמחבל נאלח יחיה על חשבון משלם המיסים הישראלי בזמן שהוא רוצח את ילדינו? מה קרה, עודד? מה קרה, איווט? פתאום הכיסא הפוליטי והברית עם טיבי ועודה חשובים יותר מהדם של האחים שלנו? פתאום הטרור נהיה פחות נורא כי אתם באופוזיציה? איך אתם מסוגלים לשתף פעולה ולהצביע נגד החוק הזה, גם אם זה רק בהסתייגויות? איך אתם נותנים חבל הצלה למי שרוצה להשמיד אותנו?
אתם כבר כנראה לא ישראל ביתנו – אתם ישראל של אחמד טיבי. אתם נותנים יד לעופר כסיף, ווליד טאהא וליאיר גולן, לתומכי מאבק המחבלים בתוך הכנסת. כולכם מפקירים את ביטחון ישראל בשביל פוליטיקה קטנה ומזוהמת. אני אומר לכם מכאן: עם ישראל רואה הכול. אל תתפתו למכור את הערכים שלכם ולהפנות גב לרוב העם התומך בחוק. אל תלכו יד ביד עם אלה התומכים בגרועים שבאויבינו.
אנחנו לא נעצור. אנחנו נחוקק את עונש המוות למחבלים ונוודא כי הוא מתקיים, ואתם תישארו עם החרפה הזאת על המצח לאורך שנים. חוק עונש מוות למחבלים הוא חוק חשוב והוא משמעותי יותר מיחסי אופוזיציה–קואליציה. זה חוק שמסמן את השינוי שעברנו: לא מתנצלים יותר, לא מכילים, לא מגיבים ולא מגינים רק לשם ההגנה. אנחנו יוזמים, מכריעים, חד-משמעיים – מנצחים. תודה רבה.
420 מילים של צביקה פוגל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.