קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
וברכות לאחינו, שכנינו המוסלמים, לקראת החג. תראו, חוקים לא טובים, חוקים רעים, אפשר לשנות. רצוי לעשות את זה בחוכמה, רצוי בהסכמה רחבה. תקציב רע – אנחנו עוסקים בתקציב – תקציב רע הוא בוודאי לא עניין טוב, אבל ניתן בעתיד לתקן, אפשר לתעדף אחרת. יש מהלכים, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, שאינם הפיכים – חיי אדם, למשל – או קשים מאוד לשיקום, כמו כבוד אדם וכמו אמון במוסדות המשותפים שלנו.
וכך אני רוצה לומר מילה: תראו, השר הממונה על המשטרה, הממונה על אכיפת החוק בישראל, הוא הממונה על המשטרה שאחראית על אכיפת החוק – מבזה, מבזה בריש גלי פעם אחר פעם את פסיקות בית המשפט.
עכשיו, תשמעו, נחזור ונגיד את המובן מאליו: בית המשפט – ואגב, גם היועצים המשפטיים, אבל בוודאי בית המשפט הוא הפרשן המוסמך של החוק. את החוק אנחנו קובעים, אבל הפרשן של החוק והאומר מה ראוי ולא ראוי, מה נכון ולא נכון, מה צודק ולא צודק – הוא בית המשפט. השופט, כמו שאנחנו אומרים בספורט, לא תמיד צודק – אבל הוא תמיד קובע. רוצים להתנגד לחוק – נשנה אותו; רוצים לשנות את רוח השופטים – נחליף את השיטה – שוב, רצוי לעשות עניינים רציניים בהסכמה רחבה, אבל ביזוי ההחלטות המשותפות הוא צעד של פגיעה אוטואימונית, פגיעה באמון הציבור במוסדות המשותפים, הוא מהלך רע וכמעט לא הפיך. האשמה כוזבת ששומרי הסף שייכים לצד פוליטי הינה שקר והסתה. שקר, כי אנחנו, אנחנו הפוליטיקאים, קבענו את שיטת המינוי הממלכתית הראויה. אם רוצים לשנות שיטה, גם את זה אנחנו יודעים לעשות, אבל זאת גם הסתה, כי היא מעודדת פגיעה, פגיעה ביקר לכולנו.
אי-קבלת פסיקת בית המשפט, אדוני היושב-ראש – ומדובר בשר החוק והסדר – הוא מעבר על קו אדום בוהק. הפגיעה באמון האזרחים במוסדות המשותפים היא כמעט בלתי הפיכה. הפגיעה בשופטים והטענה שאין אמון בהם היא בבחינת דמעות תנין; הביזית וגם רקדת על חוסר האמון? כמה זועקת וכמה סמלית היא שתיקתו של ראש הממשלה על הפגיעה הבוטה הזו בכבוד השופטים. תודה רבה.
314 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.