הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני נכנסתי קודם והתיישבתי. קודם כול, אני שמחה לדבר אחרי רם בן ברק. והיה נחמד, ככה, לתהות מה היה קורה אם היה לנו שר ביטחון שמבין בביטחון. יכול היה להיות ככה – אין לי אפילו מילים להגיד כמה שונה ממה שיש עכשיו. אבל שמעתי אותך, יושב-ראש הקואליציה, אופיר כץ, אומר שכותשים, אנחנו כותשים אותם. ואני תהיתי את מי אתם כותשים, כי מפניות הציבור שאני מקבלת, אתם כותשים את העורף. העורף כתוש. העורף גמור.

אתה חושב?

אם היה פה טישו, הייתי מביאה לך, יושב-ראש הקואליציה. אני בטוחה שתסתדר לבד עם דמעות התנין. אבל את הביקורת שיש לי להשמיע כלפיך, אני אשמיע.

אני קיבלתי פניית ציבור מאישה בת 88 – סליחה, מהבת שלה, מבת של אישה בת 88, שיש לה מטפלת. היא אישה סיעודית. כבר 12 שנה המטפלת מלווה אותה. היא ביקשה להתפנות למרחב מוגן. היא ביקשה להתפנות למקום שהעירייה תיתן לה, כי היא לא מצליחה להגיע למקלט בזמן. לפני כשבוע, באחת האזעקות שהיו במרכז, בדרכה למקלט למטה, יחד עם המטפלת שלה, היא לא הספיקה. היא מעדה ונפלה ושברה את היד. היא הגיעה למיון בוולפסון. שמו לה מתלה. אמרו לה שיש לה שבר, שהשבר זז. אישה בת 88. בדרך כלל לא מנתחים בגילים האלה. אבל השבר חמור וצריכים לנתח אותה, וקבעו לה ניתוח ליום שישי. על מה? על זה שהמדינה לא הצליחה לספק לה מקלט. וכמוה יש עוד אלפים של קשישים.

נמצאת פה השרה לשוויון חברתי – אי-אפשר לדאוג לעורף? כמה כושלים אתם יכולים להיות? אלה המשפחות שלנו. סבתא שלי היא אישה בת 90. אני מודה לאל שיש לה מרחב מוגן בקומה שלה. והיא נחשבת סופר-פריבילגית במרחב שאנחנו חיים בו. למה קשישים לא יכולים, ריבונו של עולם, להיות ליד מרחבים מוגנים?

אז אני שואלת שוב, יושב-ראש הקואליציה: את מי אתם כותשים? את האנשים עם המוגבלויות? הינה, אני אתן לך עוד הצעה: אולי תעשו קמפיין להעלאת המודעות לאנשים עם צרכים מיוחדים במקלטים הציבוריים? הורים עומדים עם הילדים שלהם, שיש להם אתגרים, והם יכולים לעשות תנועות עם הידיים, או להגביר את הקול שלהם בצורה ווקאלית שנראית לאנשים מוזרה, וצוחקים על הילדים האלה ומסתכלים על ההורים שלהם. אז תעשו קמפיין ותגידו: תהיו סבלניים וסובלניים לאנשים במקלטים. כי אם מישהו עושה משהו עם הידיים, אולי יש לו צרכים מיוחדים, ואימא שלו לא צריכה להתבייש. ואז הסבים והסבתות שלנו לא צריכים לשבור ידיים ורגליים, ריבונו של עולם, בדרך למקלטים. אז שוב, אתם כותשים – אבל את העורף.