קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, מברוכ, איזה כיף לראות אותך.
אני לא רוצה לחזור על הדברים של החברים שלי, אבל באמת יש גבול לזה שעולים לכאן אנשים ומטיפים לנו על מה זה להיות פטריוטים. ולוקחים סוגיות שהן פוליטיות, נניח מה-level השני והשלישי, והופכים אותן לדבר החשוב ביותר.
אני רוצה רק להבהיר חד וחלק: ראש הממשלה הגדיר מטרות מאוד מאוד ברורות למלחמה הזו: הפלת המשטר האיראני, השמדת תוכניות הגרעין, השמדת הטילים הבליסטיים, המשך חיסול יכולות החיזבאללה. אני רוצה להגיד גם לקרעי, וגם למי שמטיל ספק: אנחנו תומכים תמיכה מלאה במטרות הממשלה. אנחנו אופוזיציה לכם, לא למדינה. כאשר השאלות הן שאלות של קיום ושל מלחמות צודקות, אין יותר פטריוטים מאיתנו. והיו מקרים שאנחנו דרשנו להיות עם יד הרבה יותר קשה מכם. אבל אתם לא מקשיבים. עולה לכאן קרעי ואומר שאנחנו – ואתם אפילו לא מצייצים. חלק מכם מוחא לו כפיים. ואחרי זה אתם מתפלאים שאירועים מהסוג הזה שהיו כאן מתלהטים עד כדי ריב.
אני רק מקווה שנצא מהמלחמה הזאת עם זה שכל מטרות המלחמה יושגו, ושלא יגידו לנו "ניצחון מוחלט על החיזבאללה", ויסתבר שלא ניצחון ולא בטיח. אבל הפעם אנחנו כאופוזיציה דורשים מראש הממשלה: תיישם את כל המטרות. אנחנו לעולם ניתן גיבוי, לעולם ניתן גיבוי. וטוב שאמרת את זה, אדוני היושב-ראש. אני מאוד מכבד את זה, וזה כיוון טוב, שאמרת להירגע, חשוב מאוד. יורדים טילים ברמת גן, יורדים טילים בתל אביב, יורדים טילים בקריית שמונה. האנשים האלה נמצאים במקלטים. אני משער שיש טלוויזיות במקלטים. הם רואים את הריבים האלה. מה הם חושבים עלינו? מה הם חושבים עלינו, שאנחנו מתעסקים בזוטות, כשהם שומרים על חייהם? תחשבו על זה.
256 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.