קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, את יודעת, כולם עלו לפה ודיברו על חשיבות הצבא, חשיבות החיילים שלנו, אבל אף אחד לא קם וזועק את הזעקה שזעקתי לפני חודש בדיון שהיה בוועדת החינוך בנושא הזה של הצעת החוק שיזמתי לגבי העדפה מתקנת למשרתי המילואים באקדמיה. תראי, מאז קיבלתי אלפי הודעות מהורים שמספרים לי ואומרים לי: תקשיבי, קטי, זה לא ייאמן, הבן שלי קיבל 720 בפסיכומטרי, 100 בבגרות, הוא מגיע לריאיון ללימודי רפואה – הוא נופל שם, לא מקבלים אותו. ריאיון של חמש דקות, ארבע דקות, קובר את הרצון העז שלו, גומר עם אותו סטודנט שרוצה ללמוד רפואה בארץ. ואז הוא מוצא את עצמו נוסע לרומניה, לאיטליה. זה החיילים שלנו.
זאת אומרת, כל הצביעות הזאת שאני שומעת אותה – איפה אתם, להקים את הזעקה הזו, שיבטלו את הנושא הזה של הריאיון, ושהריאיון הזה לא יהיה מורכב מאג'נדה מסוימת, שמעודדת מגזר מסוים, אבל לא מעודדת את החיילים שלנו שחוזרים מהצבא. את זה אנחנו לא רואים. סטודנטים שכל ההישגים הנדרשים מהם לא נופלים בשום פנים ואופן מהדרישות הקיימות – הסטודנטים האלה, אם חסרה להם נקודה אחת, הם ייסעו לרומניה ללמוד רפואה. לצערי הרב, לאורך שנים היה מי שהכשיר את השרץ הזה, שפחד לומר את האמת בשם הפוליטיקלי-קורקט.
אז הינה, אני אומרת לכם כאן ללא חשש, ללא מורא: מי שחירף את נפשו בשביל שאני אעמוד כאן ואתם תעמדו כאן, מגיעה לו קדימות. זה מבחינתי המובן מאליו. ואני פונה למועצה להשכלה גבוהה, שמגיעים לדיונים שלי כל פעם שאני מקיימת אותם, פעם אחר פעם: למה אתם לא מסתפקים בנתונים הקיימים? מה יש לכם להסתיר? למה אתם גם לא מספקים לנו את הנתונים הללו, שאנחנו נראה אותם לא ביום הוועדה אלא שנראה אותם שבוע ימים? הם מספקים נתונים. את מסתכלת על הנתונים שבריר של שנייה, ואת רואה כמה האמת היא קשה; כמה החיילים האלה שלנו, כל הבוגרים שיצאו והיו כאן שלב אחרי שלב אחרי שלב במילואים, לא יכולים ללמוד לפסיכומטרי, הם לא יכולים לשפר את הבגרות שלהם, והם נאלצים בגלל נקודה, שתיים, שלוש, ללכת ללמוד בהונגריה, ברומניה, באיטליה. למה? למה?
תסתכלו על מה שקורה ברוקחות; תסתכלו על מה שקורה ברפואה בכל בתי החולים במדינת ישראל. אתם רואים שם חיילים משוחררים, חיילי מילואים שלנו? אתם לא מוצאים אותם. לא מוצאים אותם. אבל המועצה להשכלה גבוהה עושה את זה בכוונה – עושה בכוונה את ההתאמות, עושה בכוונה את הראיונות, ככה לדלל את אותם סטודנטים, לא להגיע להיות רופאים במדינת ישראל. ואני שואלת: ריאיון של חמש, עשר דקות, יכול להפוך את הסטודנט שלנו לרופא טוב יותר?
אני חוזרת עכשיו מכנס באילת. עשרות אימהות, גם דרוזיות, עם בנים חיילים – גם להם מגיעה עדיפות. אני את החוק הזה אעביר. אני אשב בכמה דיונים שצריך, אילחם את כל המלחמות האפשריות, כי הלוחמים שלנו מעל הכול. תודה.
434 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.