קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יום שני, יום של הצעות חוק ממשלתיות – הקיץ של אביה נראה הרבה יותר שמח מהמקום הזה. מזל שיש עוד חברי אופוזיציה שנכנסים ומדברים, מחזיקים את המקום הגמור הזה. אני קוראת מפה לכתב פוליטי אחד, כתב כנסת אחד, שיעשה "יום בחיי הכנסת" או "שבוע בחיי הכנסת". היום חוק אחד – תודה רבה – מחר נאומים בני דקה, וביום רביעי בשעה 14:00 מסתיימת המליאה. למה אתם מחזיקים את המקום הזה? למה האוכל בפרסה? בזבוז כספי ציבור. לקפל וקדימה, להתקדם לבחירות.
אבל לא אבזבז את הזמן שלי על הכנסת המחוסלת. אני רוצה לדבר על האירוע שקרה אתמול בבני ברק. אני כמובן הזדעזעתי כמו כולם. ראיתי את האופנוע נשרף, את הניידת מתהפכת, וכמובן החיילות שלנו, חיילות צה"ל מלוות בשוטרים. אילולי התערבותם הפיזית של השוטרים, כנראה שזה גם היה מסתיים בלינץ'. אגב, צריך גם לדבר על התקשורת שחטפה מכות – רועי ינובסקי סיים מילואים, חטף מכות בבני ברק, ככה בשביל האיזון. אחרי כל כך הרבה ימי מילואים, בסוף מקבל מכות בבני ברק.
אבל אני רוצה להתייחס דווקא לציוץ של חברת הכנסת טלי גוטליב, ואני מקריאה לכם, למי שפספס: "יש לי משפחה חב"דית, רובם אגב שירתו ומשרתים בצבא. זוכרים שאיילת סיידוף הקפלניסטית התגאתה בכך שהיא מכונת רעל והיא וחבריה הצליחו לסכסך את החרדים" – בלה בלה – "משפחה שלי מבני ברק מדברת", שימו לב, "בשעות האחרונות שאין להם ספק כי נכנסו גורמים עוינים מחופשים לחרדים היום, שהתסיסו מאוד את החרדים ועודדו" – אני אחסוך לכם את כל השטויות האחרות. מה שאומרת חברת הכנסת טלי גוטליב, בתיאוריית קונספירציה, באמת שעדנה קרנבל לא יכלה להמציא – היא אומרת שגורמים שחורים עוינים, שבכלל מקפלן - -
לא, אז חשוב שהציבור ידע. - - הם אלה שנכנסו למחאה, התסיסו, ובגלל זה בכלל החיילות כמעט חטפו מכות והאופנוע נשרף.
עכשיו, אני רוצה להגיד משהו אחד. תיאוריות קונספירציה הזויות ובזויות, זה לא מעניין אותי. אני, מה שהרבה יותר מפריע לי, מעבר לאירוע הזה – כי היא חברת הכנסת, מספר אחת בליכוד, האישה הראשונה בליכוד – אני רוצה להגיד לה משהו – מרב מיכאלי, מרב, את יכולה? אני רוצה להגיד לה משהו, בבקשה. לא, אני רוצה שתקשיבי. לא לא, אני רוצה שלא תפריעי לי רגע.
אל תקשיבי. היום בדיון – תהיי בשקט ותקשיבי. היום בוועדה, בשיא החוצפה החלטת להזכיר את אימא שלי ולהגיד עליי מה אימא שלי חושבת עליי. אז אני רוצה להגיד לך משהו. מרב, זה ממש מפריע לי. מילא היא, לפחות אם את יכולה שנייה לזוז, זה יעזור לי. אני רוצה להגיד לך משהו. את לא תדברי – אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה, מרב. מילא היא, אני מבקשת ממך שנייה שתקשיבי לי.
סבבה. אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה, אבל אני בדיוק בסוף, אז אם תיתני לי, אני רוצה לסיים את המשפט. כי היום האישה הזאת ישבה והזכירה את אימא שלי, והינה, אני אומרת לך, ואני מתסכלת עלייך, ולא אכפת לי: לעולם אל תעלי על דל שפתייך את השם של אימא שלי. אימא שלי, בניגוד למה שאת - -
- - בזה לך, בזה לך. והחוצפה שאת, שבחיים, עוד מאה שנה לא תגיעי לציפורן של הזרת של אימא שלי, מעיזה להעלות את השם שלה – שלא תעזי לדבר על מה שאימא שלי עשתה בשבילי.
את, לעומת זאת, אימא שלי בזה לך. אבל תתביישי לך בכלל שאת מעיזה לדבר עליה.
530 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.