קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אדוני השר – נכון? כן, אדוני השר – בחרתי לתת את הבמה בנאום הזה ולהשמיע את קולו של מילואימניק, לוחם, יונתן שלו, מייסד כתף אל כתף, שחזר מהתופת בעזה רק כדי לגלות שבבית, בלב ישראל, המדים שלו הם מטרה.
אלו מילותיו – אני מצטטת: במרכז ישראל, רבע שעה מתל אביב, מתקיימת מדינה בתוך מדינה, מרחב הנהנה מתקציבי הציבור, אך מתנער מחובותיו. רבים מתושביו אינם נושאים בנטל הכלכלי או הביטחוני, אך נהנים מפירותיו. סמלי ריבונות אינם רצויים שם, חיילים ושוטרים מתקבלים בעוינות, ואזרחים שאינם נראים או חושבים כמותם נחשבים זרים. השבוע קיבלנו לכך הוכחה נוספת: חיילות צבא ההגנה לישראל שנכנסו לבני ברק נתקלו באלימות קשה. גם שוטרים שהוזעקו למקום הותקפו. ניידת הועלתה באש והתהפכה. החיילות חולצו בבהילות והשוטרים נסוגו כאילו נקלעו לשטח אויב. התגובה הרשמית הייתה גלגול אחריות ותמיהה, כיצד העזו חיילות להיכנס ללא תיאום. עצם השאלה מעידה עד כמה התערער מושג הריבונות.
שבוע קודם לכן נכנסנו לשם גם אנחנו, פעילי ארגון כתף אל כתף, בהובלתי, יונתן שלו, כדי לקיים שיח מכבד על גיוס לצה"ל ותליית פשקווילים; לא פרובוקציה אלא פנייה אל אחינו החרדים לנשיאה משותפת בנטל. התשובה הייתה אלימות ברוטלית של מאות משתמטים. זרקו עלינו חזיזים, רימוני הלם מאולתרים, לבנים, וחטפנו מכות של החיים. אני נפגעתי מרסיס ביד של רימון הלם מאולתר או חזיז, אני כבר לא ידעתי להבדיל, כשהם מאות, ואין להם בעיה לדפוק מכות ללוחמים ולנכי צה"ל, אבל נגד האויב האמיתי הם מפחדים להתגייס ולהילחם. הרגע המביש ביותר היה שהם דפקו מכות לפעיל מהארגון שלנו שהוא נכה צה"ל עם פרוטזה. הם פוצצו אותו במכות, ירקו עליו ועיקמו לו את הפרוטזה. הוא פנה לקבלת טיפול.
ישראל התקיימה 75 שנה בזכות יתרון אנושי ומוסרי. חוק ההשתמטות המביש של ביסמוט מאיים להפוך את היתרון הזה לזיכרון רחוק. אנחנו, הדור הצעיר, לא יכולים להרשות זאת ולא נאפשר לזה לקרות. לא אחרי שנתיים עקובות מדם; לא אחרי שאיבדנו כל כך הרבה; לא אחרי שראינו מטווח אפס מהי המשמעות של חולשה.
אדוני היושב-ראש – עכשיו זה כבר גברתי – כשהממשלה מגמגמת, הרחוב מכה. כשחיילת צה"ל צריכה להסתתר בתוך פח אשפה בבני ברק, הממשלה הזאת נכשלה בריבונות.
אני רוצה להקריא לכם מה ראיתי בסדר-היום של הכנסת ביום רביעי. הצעה רגילה לסדר-היום של חבר הכנסת משה אבוטבול – הכותרת: השתוללות בבני ברק – שוטרים היכו עוברי אורח, כולל נשים וילדים. איזה עיוות מציאות. תגידו לי, נפלתם על הראש? חיילת צה"ל מסתובבת בעיר במרכז ישראל, עיר יהודית – לא תגידו עיר מעורבת – ועושים עליה כמעט לינץ'. התחרפנתם, נפלתם על הראש.
אבל הכישלון שלכם עמוק יותר, כי בזמן שיונתן חוטף מכות והחיילות בורחות מההמון, אתם יושבים בחדרים ממוזגים ומנסים למחוק את המילה "טבח" מהפרוטוקול. רוצים להפוך את 7 באוקטובר לאירוע. אני אומרת לכם: דם הוא לא נתון סטטיסטי, כשאתם מוחקים את המילה "טבח", אתם יורקים ליונתן שלו ולחברים שלו בפנים. אתם אומרים להם: הקרבתם הכול בשביל אירוע, לא בשביל העם שלכם. תמשיכו לכבס מילים, תמשיכו לעשות edit למציאות, כשאנחנו נמשיך לשמור על האמת.
את המילה "טבח" אי-אפשר למחוק מהלב של המשפחות, ואת הגבורה של יונתן אי-אפשר להשתיק ב-mute. תודה.
491 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.