קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, אני באמת כבר לא מבין את הממשלה הזאת. נגמרו הבעיות במדינת ישראל? יוקר המחיה, עיצוב הצבא, חיבור החברה, ומה שנשאר לכם זה להתעסק בשינוי השם בחוק מטבח לאירוע? מה שנשאר לכם זה לשנות את השם על מצבת הנופלים – בהתחלה הוטבע חרבות ברזל – מלחמת התקומה, בניגוד לדעת רוב-רובם של ההורים השכולים?
אתם השתגעתם? איבדתם את הדרך? אני רוצה לראות מי ממשרד הביטחון או מי ממשטרת ישראל יתייצב ליד קברו של אחד הנופלים ויעקור את הכרית שעליה כתוב "מלחמת חרבות ברזל". אני רוצה לראות אתכם משנים את השם. איך אמרתם? אם ההורים לא יסכימו, אז נכתוב רק "נפל בקרב". בכל המצבות כתוב היכן נפל אותו גיבור ישראל. שלא תעזו. שלא תעזו להתעסק עם הורים שכולים. את שם המלחמה כבר שיניתם מחרבות ברזל. זו שואת 7 באוקטובר. לעולם תהיו ממשלת החורבן של 7 באוקטובר, האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל.
זה לא אירוע, זה טבח. טבחו בנו ועוד איך. מה, נשקר לעצמנו? הפצע לא הגליד ולא יגליד לעולם. כל אדם בוגר, כל נער, כל ילד, יזכור כל חייו את טבח 7 באוקטובר. אסור להשכיח ואסור לשכוח ואסור להוריד את הכתם מהמצח – למען הדורות הבאים – את הרצח הנורא הזה, את אונס הנשים, את הרג הילדים במיטותיהם, את החטיפה, את ההשמדה, את השרפה של יישובים שלמים, את חוסר האונים, את ההפתעה, את הכישלון ואת המבוכה.
הייתה הפתעה, היה חוסר אונים, היה מחדל, היו שיחות טלפון שקראו לעזרה ולא נענו. אני מבטיח לכם כאן: לא תצליחו לעולם להשכיח. לא תצליחו לטשטש. לא תצליחו לברוח מאחריות. אם תשנו את הכיתוב מעל המצבות מאירוע 7 באוקטובר למלחמת התקומה, אוי ואבוי לכם. ההיסטוריה תרדוף ותשפוט אתכם.
270 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.