קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תקציב אמור להיות דבר משמח, דבר מבשר, דבר שמביא תקווה, אבל לצערי הרב, לאורך השנים, במיוחד בשנים האחרונות, אנחנו מלאי פחד לקראת אישור כל תקציב.
אני רוצה להזכיר את הפנייה של שר האוצר שפנה לנגיד וביקש ממנו להוריד את הריבית. בסדר, הפנייה יכולה להיות הגיונית, ריאלית ומתבקשת, אבל אני רוצה לפני זה לשאול את שר האוצר מה הוא עשה כדי להקל על האזרחים. הרי הוא המופקד על התקציב, והוא יכול להתייחס למצוקה של האזרחים. ותרשו לי, אני רוצה להתייחס לאזרחים הערבים, שזעקתם מגיעה עד לשמיים, אבל לא עד לבית הזה או לראש הממשלה ושר האוצר והממשלה, שאחראית לאותם אזרחים ערבים.
מה הוא שם בתקציב כדי למגר את הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית? מה הוא שם בתקציב כדי להוריד את יוקר המחיה? מה הוא עשה כדי שהאבות והאימהות שלנו, האזרחים הבוגרים, המבוגרים, יוכלו לקנות את התרופות שהם צריכים, לשלם את החשמל, שרק מתייקר, לאכול ארוחה חמה? מה הוא עשה למען אותם שני מיליון אזרחים, ילדים, מבוגרים וצעירים שחיים מתחת לקו העוני? מה הוא עשה לגבי ההבטחה שלו לחוק חינוך חינם מגיל לידה עד גיל שלוש?
כל זה היה בהבטחה שלו בבחירות – להוריד את יוקר המחיה, לדאוג לחינוך טוב, גם לילדים מגיל לידה עד גיל שלוש, למגר את הפשיעה והאלימות, להפעיל ולהמשיך להפעיל את התוכניות של תוכנית תקאדום בחברה הערבית כדי לצמצם פערים – אבל במציאות אנחנו רואים דבר הפוך. הכול מתייקר – חשמל, מים, ארנונה, מה לא? צרכים בסיסיים – חלב; בשר זה כבר מצרך יקר שלא כל אחד מרשה לעצמו.
אז מה בעצם מביא התקציב הזה ומה בעצם יש בפנייה הזאת לנגיד שיוריד את הריבית? קודם כול תעשה את המוטל עליך, שר האוצר, ואחר כך תפנה לאחרים.
272 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.