קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במשך שנים נקטו ממשלות ומוסדות ברחבי העולם המערבי גישה זהירה למאבק באנטישמיות, מתוך כוונה טובה ואמונה עמוקה שבכוחן של מילים מדודות ושפה מכילה אפשר יהיה למנוע פגיעות נוספות, תוך כדי הדגשת הכלה והישענות על תקינות פוליטית, וכך אולי נוביל לדעיכתן ההדרגתית של השנאה ושל האנטישמיות.
לצערנו, המציאות הוכיחה אחרת. דווקא היום, שבו אנו מציינים את יום השואה הבין-לאומי – זו כמובן תזכורת היסטורית וכואבת לאן מובילה האנטישמיות כאשר אינה נבלמת בזמן – ברור מתמיד כי האנטישמיות לא נחלשה ולא נעלמה, אלא ההפך, היא התעצמה, היא הפכה לגלויה יותר, מקובלת יותר בשיח הציבורי ואלימה בהרבה. הפער בין הרטוריקה לבין המציאות מעולם לא היה גדול יותר. והמחיר, לצערנו, גם הולך ונהיה קטלני.
די לבחון מסגרות מדיניות מהשנים האחרונות כדי להבין עד כמה הגישה הזו נכשלה. כך למשל האסטרטגיה הלאומית של ממשל ביידן למאבק באנטישמיות משקפת גם אי-הבנה עמוקה של האיום; הכללת ארגונים כמו CAIR – הזרוע האמריקאית של האחים המוסלמים, מקור בולט לאנטישמיות – כשותפים למאבק טשטשה את הקו שבין ההתמודדות עם השנאה לבין מתן הלגיטימציה לאלו שמזינים אותה. מנכ"ל הארגון שיבח בפומבי את טבח 7 באוקטובר והביע סיפוק משבירת המצור על עזה, וכמובן לא הסתיר את ההתנהלות הבלתי-מתקבלת על הדעת הזו, ולצערי, זה גם זכה להתעלמות ברחבי העולם. יש הרבה מאוד מאמצים שמבלבלים בין פיוס לבין התקדמות, והם לא מחלישים את האנטישמיות – הם דווקא, אם שואלים אותנו, מעודדים אותה.
לעיתים קרובות מוצגת האנטישמיות כבעיה יהודית בלבד, והעניין הוא שעל הקהילות היהודיות להתמודד איתו, והיא צריכה, הקהילה היהודית, גם לספוג את זה, בסופו של דבר היא זו שמדווחת על זה. בעינינו זו תפיסה שגויה מיסודה. אנטישמיות היא נורת אזהרה. נורת אזהרה כי היא מעידה על נוכחות אידיאולוגית שמערערת חברות; היא מאיימת על מיעוטים ומכרסמת בכל המוסדות הדמוקרטיים. תקינות פוליטית לפעמים אולי מעניקה תחושת נוחות, אבל היא לא בהכרח תעניק הגנה. ועידה שמתקיימת היום והתחילה בכנסת בדיון מיוחד עם חברי הפרלמנט מסביב לעולם, מבקשת לבנות קואליציה עולמית רחבה למאבק באנטישמיות ובאיומים המשותפים לנו, וכמובן רוצה לאחד מנהיגים וקהילות לפעולה ברורה ונחושה.
אלו הדברים שתמצתי מדברים שנכתבו על ידי השר שיקלי. בנימה אישית בהקשר הזה, אני חושב שיש צורך ממשי שמדינת ישראל תקים חמ"ל אנטישמיות עולמי. זאת אומרת שבכל מדינה ומדינה יהיה נציג שיוכל לקבל פניות מהקהילה היהודית בעניין אירועים אנטישמיים שמתרחשים במדינה שבה הם גרים, ואנחנו כמדינת ישראל – כמובן יחד עם משרד החוץ ויחד עם המשרד לענייני התפוצות של השר שיקלי – נהיה אלו שמתכללים את האירוע ונותנים מענה באופן כזה שנפנה לרשויות האכיפה כמדינה ונדרוש מהם טיפול בנושא. כי בהרבה מאוד מקרים אנחנו יודעים שהטיפול האכיפתי בתוך המדינות הללו לא בהכרח יעיל, אבל כשמדינת ישראל תפנה על אירוע אנטישמי, אין לי צל של ספק שזה יקבל התייחסות שונה.
ולכן אם אנחנו כמדינה נרים את הכפפה, אנחנו נציל הרבה יהודים בעולם, וניתן להם אופק לדעת שיש על מי להישען. וכן, מדינת ישראל היא מדינת היהודים, ובין אם אנחנו צריכים לטפל גם בצרכים היום-יומיים שלנו, אנחנו צריכים לדאוג גם ליהודים בשאר רחבי העולם, וזו בעיניי משימה שאני מקווה שירימו בעניינה את הכפפה.
לסיום אני רק אוסיף ואומר בעניין אחדותנו – אני חושב שכולנו מבינים מה המשמעות של אחדותנו כעם. וכשאנחנו מאוחדים כולנו יודעים שרק טוב יוצא מזה, וכשיש את ההפך, רק רע יוצא מזה. אבל צריך לומר גם את האמת, ובכנות: לא נראה לי שהפנמנו, לא נראה לי שהבנו עדיין מה המשמעות של האחדות בתוכנו. ואני מקווה מאוד – באמת מקווה מאוד – שמכל צידי הבית כולנו נפנים את החשיבות של הדבר הזה וננסה קצת להתעלות מעבר למחלוקות. תודה.
562 מילים של מכלוף מיקי זוהר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.