יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ויום המאבק באנטישמיות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברת מרים, בני משפחתה היקרה, ניצולי השואה היקרים, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, בפתח דבריי אני רוצה לשלוח מכאן תנחומים למשפחת גואילי היקרה. בחודשים האחרונים עם ישראל כולו נחשף לאצילות המיוחדת של המשפחה המיוחדת במאבק האצילי שהם ניהלו להשבת בנם, בננו, רן, השם ייקום דמו, לקבורת ישראל. רן היה הראשון לצאת ולצערנו גם האחרון לחזור. גבורתו, מסירותו, יישארו בליבנו תמיד.

אנו מציינים היום את יום השואה הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה, שאותם עלינו לזכור לנצח. 27 בינואר נקבע על ידי עצרת האו"ם כיום הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה. בתאריך הזה בשנת 1945 שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ. במקום ההוא נרצחו, נשרפו, הושמדו רבים מבני העם היהודי, וזאת על עצם היותם יהודים. זהו יום שבו העולם כולו נדרש לעצור לרגע, להתבונן ולזכור את ששת מיליון היהודים שנרצחו.

וכעם, ביום הזה אנו ממלאים את חובתנו בראש ובראשונה לזכור ולעולם לא לשכוח את אחינו ואחיותינו שחייהם נגדעו באחת. השואה היא אחד מפרקי ההיסטוריה הכואבים של העם היהודי. קהילות שלמות שנעלמו, משפחות שנרצחו, הורים שנשחטו לעיני ילדיהם, רכבות המוות שדהרו אל הלא-נודע במטרה אחת – להשמיד את העם היהודי מעל האדמה. כאשר אנו שומעים את הסיפורים של הניצולים מתבררים גודל האסון ועומק הזוועה. איך בפרק זמן קצר נרצחו שישה מיליון יהודים מתוך שנאה יוקדת לעם הנפלא הזה.

ביום זה חובתנו אינה מסתיימת בזיכרון בלבד, אדוני היושב-ראש, עלינו לראות את ניצולי השואה החיים בתוכנו, אלה שעמדו ונלחמו בגבורה בזוועות ובמוות. אנו מחויבים לפעול למענם ולדאוג לצרכים שלהם. חובה זו היא חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת, מהעם הנפלא הזה, מזיכרון קדושי השואה כולם.

חברים, אל לנו לשכוח את שורש הטרגדיה הנוראה שקרתה, שהיא שנאה ליהודים, לאמונתם, זהותם וזכותם לחיות. לחיות. אותה שנאה לא נעלמה, לצערנו. היא אמנם שינתה צורה אך היא עדיין כאן. האנטישמיות מרימה את ראשה במדינות רבות, בפרט במדינות אירופה, וכל זה במסווה של אנטי-ציונות כביכול לגיטימית. היא משתוללת כאש בשדה קוצים ברחובות, בקמפוסים, בפוליטיקה וברשתות החברתיות.

כאדם שחי וגדל בצרפת אני זוכר את חיי הקהילה התוססים שחיינו שם. יהודים הרגישו גאים להסתובב ברחובות, להיות חלק מהחברה הצרפתית, אם זה בפוליטיקה או בחברות, חיינו בשלום עם שכנינו, כיבדנו, שמרנו על החוק, עדיין שומרים על החוק, והיינו בקשרי ידידות עם כלל אזרחי צרפת. כיום, לצערי, יהודים מפחדים להסתובב ברחובות בעקבות האנטישמיות העולה, וכאן המקום לומר את זה בלי פחד – ואנחנו לא באים לזרוע פחד אך הפחד קיים. יהודים משנים את אורח חייהם, מצניעים סממנים יהודיים, מורידים מזוזות מפתח בתיהם והם חיים בפחד תמידי.

אדוני היושב-ראש, חבריי ובני משפחתי שנותרו בצרפת מספרים לי על עשרות מקרים אנטישמיים ושנאה, אלימות, השפלות, יריקות בפנים וקריאות בוז, אנטישמיות במיטבה. אל מול המראות הללו אסור לנו לעמוד מן הצד. במציאות הזו, שבה האנטישמיות מתפשטת בעוצמה רבה, אני כאן קורא לאחינו ואחיותינו שבתפוצות, מכל מדינות התפוצות: בואו הביתה, אך לא מתוך פחד, אלא מתוך גאווה יהודית. תעלו לישראל. אנחנו מחכים לכם כאן בזרועות פתוחות. זה ביתכם.

על מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש – ואני מסכם – להפוך את מנועי הדחיפה הקיימים, שהם אנטישמיות, למנועי משיכה לעלייה לישראל, על ידי הקמת תוכניות עלייה וכל עזרה נדרשת לאותן קהילות, והתאמות, בפרט לציבורים השונים שמגיעים לכאן. לעולם לא עוד – זה היום. עלינו להילחם באנטישמיות המתפשטת בכל הכלים ולהבטיח את שלומם של אחינו בתפוצות.

אני קורא למנהיגים בצרפת ובאירופה ובתפוצות בכלל: אל תעמדו מן הצד. ההיסטוריה תזכור לכם זאת. יש לכם את האפשרות להיזכר כאנשים שעמדו בצד הנכון של ההיסטוריה ונלחמו בשנאה המתפשטת וקראו ליהודי העולם לחזור הביתה. בעזרת השם, כולנו יחד, בבית הזה, אופוזיציה וקואליציה, נילחם על זכותנו לחיות בארצנו בשלום ובביטחון, נזכור לעד את קורבנות השואה, השם ייקום דמם, ונפעל למען ניצולי השואה החיים בתוכנו, שקולם לא יישכח לעולם. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.