קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. לא רק היום מרים סיפרה את הסיפור שלה – מרים מגיעה לכל דיון. היא למעשה אורחת הכבוד שלנו בוועדה כל שבוע, והיא היחידה שאני מרשה לה תמיד להתפרץ, להגיד מה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה. והיא אחת האהובות עלינו במיוחד.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשישבתי לכתוב את הנאום הזה, השורה הראשונה שכתבתי היא: ביום השואה הבין-לאומי אנחנו עוצרים את שגרת העשייה הפרלמנטרית שלנו כאן בכנסת כדי לזכור, אבל לא פחות מכך כדי להתחייב. ואז תהיתי, האם זה באמת נכון? אני מסתכלת על הלו"ז של הכנסת ביום הזה, ועלינו כחברי כנסת, שממשיכים כמדי יום להתווכח על גיוס חרדים, על היועמ"שית, על נבחרת הדירקטורים ועוד, ואני תוהה לעצמי: האם באמת עצרנו להתרכז ביום הזה? האם יש חברי כנסת שאילולא השקופית שמוקרנת ברחבי הכנסת, שמציינת שהיום זה יום השואה הבין-לאומי, בכלל היו זוכרים את זה? האם אנחנו זוכרים מה חשוב באמת?
12,000 שורדי שואה נפטרו במהלך שנת 2025, ואני לא יכולה שלא לחשוב מה הם חשבו על היחס שלנו כלפיהם. האם הם חשו בדידות? האם ראינו אותם מספיק? מה עוד יכולנו לעשות למענם ולא עשינו?
כיושבת-ראש הוועדה לטיפול בשורדי השואה אני רואה מקרוב את הקשיים היום-יומיים, הפערים בטיפול הרפואי, אתגרים כלכליים, בדידות ולעיתים מאבק מתמשך על זכויות בסיסיות. שורדות ושורדים אינם צריכים להיאבק על הזקנה שלהם – הם זכאים לה. ועל זה אנחנו כחברי כנסת, כולנו, צריכים לחשוב – לא רק היום, אלא כל יום.
בישראל חיים היום 111,681 שורדי שואה, ועלינו כנבחרי ציבור לדאוג שכולם ללא יוצא מן הכלל יזכו לחיים שמגיעים להם אחרי ההקרבה הגדולה שלהם. זה לא מספיק שאנחנו עולים לכאן ונואמים נאומים יפים או מרכינים את הראש בצפירה ביום השואה; צריך פעולה אמיתית, צריך תקציבים, צריך מדיניות, ובעיקר צריך יחס אישי ואנושי.
היום, ביום השואה הבין-לאומי, צריכה לצאת מכנסת ישראל התחייבות ברורה: לזכור כמצפן מוסרי, ללמד את הדורות הבאים ולפעול כדי ששורדות ושורדי השואה החיים בינינו יזכו לחיים של כבוד, ביטחון והוקרה אמיתית. תודה.
310 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.