יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ויום המאבק באנטישמיות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני, אני באמת מודה לך על האישור המיוחד. גבירותיי, ניצולי השואה, ברוכים הבאים. אני מבקש לחזור על נאום שנשאתי בבונדסטאג הגרמני לפני כשלוש שנים, בתפקידי הקודם כיושב-ראש הכנסת. אני מאוד מודה לך שאפשרת לי להגיד את זה.

ארבע שנים. נכון, צודק. מה לעשות?

מה ששלו, שלו. אני מתנצל.

פעם ראשונה שיושב-ראש הכנסת נמצא בבונדסטאג הגרמני, כשהנשר הגדול נמצא מעליי, וכולי נרגש. קנצלר גרמניה, נשיא גרמניה, חברי פרלמנט, שרים, נמצאים למטה, ביום השואה הבין-לאומי היה לי הכבוד לייצג את כנסת ישראל ומדינת ישראל, ותודה רבה על הזכות – אני אגיד את זה מילה במילה, למרות שזו טיפונת אולי לא מתאים.

יושב-ראש הבונדסטאג הנכבד, חברות וחברי הפרלמנט, נשיאים, נציגי ממשל, אורחים מכובדים – הפעם זה האורחים שלנו – כיושב-ראש הכנסת של מדינת ישראל, הפרלמנט של המדינה היהודית והדמוקרטית היחידה בעולם, ובשם העם היהודי כולו, לעמוד כאן בבונדסטאג הגרמני ביום השואה הבין-לאומי הוא רגע טעון במשמעות היסטורית, מוסרית ואנושית שאין לה מילים.

כאן, בלב דמוקרטיה גרמנית חדשה, אנחנו זוכרים כיצד דמוקרטיה עלולה להיחלש, כיצד ערכים עלולים להתפורר, וכיצד שנאה, גזענות ואדישות יכולים להוביל את האנושות אל התהום. השואה לא החלה במחנות, היא החלה במילים, בהסתה, בדה-לגיטימציה, בהפיכת אדם לאויב רק בשל זהותו היהודית. שישה מיליון יהודים, נשים, גברים, זקנים, ילדים ותינוקות, נרצחו רק משום שהיו יהודים; לא מספרים, לא נתונים סטטיסטיים, עולמות שלמים שנגדעו.

העם היהודי נושא את הזיכרון הזה מדור לדור, אך זיכרון השואה אינו שייך רק לעם היהודי, הוא אזהרה לאנושות כולה. מדינת ישראל קמה מתוך האפר, היא ביטוי לניצחון החיים, לתקומה ולתקווה, למחויבות העמוקה לשמירה על ערכי הדמוקרטיה וכבוד האדם. המאבק באנטישמיות הישנה והחדשה, שהיינו עדים לה רק לפני שנתיים – זו תוספת קלה עכשיו – הוא מאבק מתמשך, מאבק על הזיכרון, מאבק על האנושות.

היחסים בין גרמניה לישראל נושאים עימם אחריות מיוחדת. מתוך עבר אפל צמחה שותפות המבוססת על הכרה, מחויבות ומאבק משותף בשנאה ובגזענות.

במעמד הזה, במקום הזה, ביום הזה, אני מבקש לנצור לרגע את זיכרון התפילה לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ולזכר כל קורבנות הרדיפה וההשמדה, אני מבקש להקדיש קדיש מקוצר.

את הקדיש אמרתי מתוך ספר של נער יהודי שחגג בר-מצווה במחנות המוות באושוויץ, לא שרד, והסידור הגיע בדרך לא דרך אל חנות ספרים בעיר העתיקה ונמצא על ידי מתנדבת גרמניה שעבדה ביד ושם. היא רכשה אותו ב-10 שקלים. הוא נמצא ביד ושם. קיבלתי אותו למשמורת והחזרתי אותו ליד ושם.

"יתגדל ויתקדש שמיה רבא" - -

- - "בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פורקנה ויקרב משיחה - - - בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן".

יהי זכרם של הנרצחים ברוך. יהי זכרם נר לרגלינו. זיכרון השואה אינו טקס חד-שנתי, הוא מחויבות מוסרית יום-יומית. חובה לעמוד מול שואה, להגן על הדמוקרטיה, לשמור על כבוד האדם באשר הוא. נמשיך יחד בזיכרון, באחריות ובתקווה, כדי להבטיח שלעולם לא, אבל לעולם לא. תודה רבה.