אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני אשתדל ללכת ברוח הבקשה שלך, היא דווקא מסתדרת לי בול. אתה בטח מכיר, כמו כל היושבים כאן, את הביטוי: פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה – מה שבית המשפט קבע בעקבות טבח כפר קאסם, 1956. אנחנו רגילים להתייחס לדבר הזה באמת כאיזשהו – לא יודע אם חידוש, אבל אמירה מוסרית של המאה ה-20.
אז אני רוצה, בזמן הקצר שיש לי, לדבר על שתי גיבורות, שמוזכרות בפרשת השבוע שלנו, שנקרא השבת, פרשת שמות: שפרה ופועה, ששתיהן בעצם מקבלות מפרעה פקודה: "כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון". הן מבינות שזו פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה; פקודה של רצח תינוקות, והן מסרבות פקודה. הן מוצאות תירוץ יפה: לא כמיילדות המצריות העבריות בטרם תשבנה על האובניים וילדו, ובעצם לא ממלאות את הפקודה. והקדוש ברוך הוא מרוצה מהם, ואפילו עושה להם בתים.
אבל, מה שלא רבים יודעים, שלפי לפחות שני פרשנים ידועים במסורת ישראל אברבנאל, רבי יצחק אברבנאל, ושד"ל, שמואל דוד לוצאטו, שתי המיילדות האלה, למרות שמן, הן לא מיילדות עבריות, אלא מיילדות את העבריות. אלו לא יוכבד ומרים כמו בחלק מהפירושים. אלה שתי מילדות מצריות. כלומר, אומרים שד"ל ואברבנאל – באמת שניים מהפרשנים המעניינים ביותר – ששתי הגיבורות האזרחיות הראשונות שהצילו יהודים היו בלשוננו חסידות אומות העולם. שתי נשים מהמצרים, שתי מצריות, שסירבו לפקודת המלך שלהם, שעמדו בניגוד לכללי החוק והחברה שהן חיו בתוכה, ואמרו: לא, אנחנו לא נהרוג ילד יהודי בגלל שהוא יהודי. ואלה בעצם חסידות אומות העולם הראשונות.
עכשיו, אתה יודע, במשפטי נירנברג, כאשר עמדו הנאצים המרצחים ואמרו: רק קיבלנו פקודות, היה צורך לתקן את החוק הבין-לאומי ולקבוע שיש מעשה כזה "פשע נגד האנושות", כי באמת החוק עד אז, הבין-לאומי, לא אפשר את זה. אז בעצם זו לא המצאה של משפטי נירנברג, ובטח לא של הלכת כפר קאסם על דגל שחור. כבר בפרשת השבוע שלנו, פרשת שמות, שתי חסידות אומות העולם, שפרה ופועה – לפי אברבנאל ושד"ל, הן שתי חסידות אומות העולם הראשונות המצריות, שמראות שמוסר הוא דבר שאדם צריך לעמוד עליו, והוא נבחן עליו, ואחר כך הן יהוו דגם. דרך אגב, דווקא המסורת הנוצרית אימצה אותן כדגם של אנשים שפועלים מחוץ למוסר. וגם אנחנו נאיר כאן את דמותן ונזכור מה זה לעמוד על הערכים והמוסר שלנו. תודה.
355 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.