אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, אני בטוחה שכל מילואימניק בעד התוכנית של בנט – מיליון שקלים לרכישת דירה ראשונה, הנחות של 50% בארנונה, במים, חשמל ותחבורה ציבורית, גם סבסוד למעונות לגילאי אפס עד שלוש.
על הנייר – חלום; כולנו רוצים בזה, כל אזרחי מדינת ישראל רוצים לקבל את כל הסבסוד. במציאות – בואו נהיה ריאליים. זה לא ריאלי, כל מה שנאמר. 25 מיליארד השקלים שעליהם דיבר בנט בתוכנית שלו, לא יחולקו לאף אחד. יישאר בגדר פופוליזם, דיבור, כי אנחנו חיים את החיים הישראליים במציאות שלנו. לא יחולקו ככספי קואליציה ולא כעודף תקציב. למה? פשוט מאוד: אלה הכספים שכולם רוצים – מערכת הבריאות רוצה, מערכת החינוך, וכולם עומדים בתור לקבל את הסיוע. נכון, לקראת הבחירות זה נשמע טוב להגיד, אנחנו דואגים, אנחנו נעשה, אנחנו מבטיחים. מאיפה בנט יביא את הכסף?
את המאזינים או את השומעים אני שואלת שאלה: מה שבנט אמר, באמת יהיה מציאות? אנחנו מכירים את בנט, כל מילה שלו, באמת. האמת, מה שהוא אמר לפני כמה שנים טובות, שלא ילך עם יאיר לפיד, לא יקים ממשלה ולא ילך עם מנסור עבאס – האם אתם מאמינים לו? זה לא נשמע נכון. אני חושבת שבין בנט לאמירה של מילים אמיתיות המרחק עצום. לכן לציבור ששומע את מה שאמר בנט, שהוא הולך לחלק כסף – זו אשליה.
205 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.