אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני גם משוכנע כמו כל חברי הכנסת שהציעו את הצעת חוק ההנצחה לאירועי 7 באוקטובר, כי היא חובה מוסרית לכלל חברי הכנסת, ואני מקווה ש-120 חברי כנסת יצביעו בעדה.
אני כמובן אדבר על נושא שקשור במה שקרה ב-7 באוקטובר. היום בוועדה למלחמה בסמים, כאשר דנו בנושא הסמים והקנביס שמקבלים אלה שכמובן חווים פוסט-טראומה ונפגעו כתוצאה מהמלחמה הארורה הזאת, נחשפתי וגם שמעתי את פרופ' פיש, אשר טען שכמעט 24% מתלמידות בצפון ו-19% מהבנים סובלים מבעיה נפשית עקב המלחמה. בדרום, כמובן שהאחוזים הם יותר גבוהים: 32% מהבנים ו-37% מהבנות סובלים מטראומה נפשית עקב המלחמה הארורה.
כמובן שבוועדה שאלנו הרבה שאלות, ועניין אותנו בדיוק מה קורה כאשר ילד מרגיש או חש טראומה נפשית. התשובות היו ש-62% מהתלמידים והתלמידות פונים להורים שלהם, שהם המפלט והמקלט האחרון לתלמידים כדי למצוא פתרון; השאר פונים לחברים שלהם, ויש כאלה שלא פונים לאף אחד ולא מדברים איתם.
גילינו גם שלהורים – ה-62% להורים – אין כלים לטפל בנושאים כל כך קשים שמשפיעים על הילדים, משפיעים על העתיד שלהם, על הגדילה שלהם, משפיעים על החשיבה שלהם. לכן אמרנו, מי ייתן את הכלים להורים, אדוני היושב-ראש? לי הייתה הצעה, ופניתי במכתב מנומק היום גם לשר הבריאות וגם לשר החינוך וגם לשר הרווחה להקים תוכנית, לבנות תוכנית עבודה מיוחדת כדי להכשיר את ההורים, כדי שיהיו להם כלים להתמודד עם ילדים שהמספר שלהם והאחוז שלהם הוא גבוה ביותר. לפי דעתי, זו גם חובה מוסרית. על משרדי הממשלה, שלושת משרדי הממשלה, להקים בהקדם תוכנית כזו שתיתן מענה לכלל התלמידים. שנדע רק ימים טובים. תודה רבה.
247 מילים של אכרם חסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.