תודה רבה, אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. 6:29, רעים, ענר שפירא, צומת שער הנגב, צוות קלמנזון, חטופים, משטרת שדרות, חוף זיקים, נובה, שבי, חמ"ל תצפיתניות, 232, ממ"ד, תומר ערבה, חדירה בגדר, טבח, ניר עוז, טנדרים, התנדבויות אזרחיות, מאות אלפי אזרחים ורן גואילי – כל אלה ועוד אלה שמות, מקומות ושעות שנחרתו בזיכרון הלאומי של מדינת ישראל.
7 באוקטובר, כ"ב בתשרי, שמחת תורה הוא לא עוד יום בלוח השנה; הוא גם לא רק אוסף של אירועים נקודתיים; זה אירוע מכונן, רחב, רב-שכבתי – אירוע של טבח, של טרור, של חטיפה, אבל גם של גבורה, של חוסן אזרחי, של ערבות הדדית יוצאת דופן.
מתוך ההבנה הזאת, מתוך אחריות לאומית עמוקה אנו מביאים היום לקריאה ראשונה את הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי, 7 באוקטובר. זאת הצעה שמבקשת לעגן בזיכרון הלאומי את האירוע כולו: המתקפה, הלחימה, הטבח, החטיפה, מעשי הגבורה, ההתמודדות, החוסן והשפעתו על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית כולה.
מתוך ההבנה הזאת יחד עם חברים נוספים כאן בכנסת, ביוזמתו של דקל ליפשיץ היקר, נכדם של עודד ז"ל ויוכבד שתיבדל לחיים ארוכים, שנחטפו מקיבוץ ניר עוז. ההצעה שלו והרעיון שלו הפכו להצעת חוק, שזכתה לחתימה של כלל חברי הבית, מכל הסיעות ומכל הקשת הפוליטית. ובמקביל, יחד עם הממשלה, מקדמים כאן מהלך משלים ומשותף, מהלך שמבקש להקים תשתית ממלכתית אחת, סדורה וברורה לזיכרון, תיעוד והנצחה של אירועי 7 באוקטובר. זהו צעד לאומי, צעד של עם.
הצעת החוק מגדירה באופן ברור את מטרותיה: שימור הזיכרון הלאומי של מתקפת הטרור הרצחנית, הזוועות, הטבח והחטיפה; הנצחת זכרם של האזרחים, אנשי כוחות הביטחון, ההצלה והרפואה שנרצחו ונפלו; תיעוד סיפור החטופים, התמודדותם בשבי והעמקת המחויבות הלאומית לשחרורם; העלאה על נס של מעשי הגבורה, האומץ, החוסן והערבות ההדדית, שבאו לידי ביטוי באותם ימים קשים.
לצד זאת, החוק קובע יום זיכרון ממלכתי קבוע שיצוין בטקס ממלכתי, בדיון מיוחד בכנסת, בפעילויות חינוכיות במערכת החינוך ובמערכת הביטחון, ההצלה והאכיפה – כדי להבטיח שהזיכרון הזה יהיה חלק בלתי נפרד מהתודעה הלאומית לדורות. אבל ליבו של החוק הוא הקמת רשות זיכרון לאירועי 7 באוקטובר – רשות ממלכתית, סטטוטורית, מבוקרת, שתהיה אחראית על תיעוד מלא ומהימן של כלל האירועים, על הקמת אתר הנצחה וזיכרון לאומי, מוזיאון וארכיון, על מחקר, חינוך והנגשה לציבור בישראל ובעולם, על שימור המקומות שבהם התרחשו האירועים בנגב המערבי.
הרשות תפעל בשיתוף הציבור – משפחות הנופלים והנספים, משפחות החטופים, החטופים ששוחררו, שורדי הטבח ונציגי היישובים והקהילות שנפגעו, כחלק מתפיסה שמבינה שזיכרון לאומי אינו נבנה מלמעלה בלבד, אלא יחד עם מי שנשאו ונושאים את המחיר. זהו חוק של זיכרון, של תיעוד ושל הנחלה לדורות.
העובדה שהצעת החוק הזו מקודמת בהסכמה רחבה מעידה על הבנה משותפת שיש כאן חובה לאומית לא להשאיר את הזיכרון מפוזר, לא לאבד עדויות, לא לתת לאירוע ששינה את פני המדינה להישחק או להתמסמס עם הזמן. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו מניחה יסוד לדורות הבאים, יסוד שיבטיח שאירועי 7 באוקטובר יתועדו, יונצחו ויילמדו בדרך ממלכתית, אחראית ומאחדת.
אני מבקש מחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה, ולאפשר את המשך קידומה בעבודת הוועדה, כפי שעשה היושב-ראש הקודם, חבר הכנסת יוסי טייב, בצורה מקצועית, עניינית, עקבית ורצינית, ועכשיו גם עם היושב-ראש החדש, חבר הכנסת צבי סוכות, ברוח של שותפות לאומית ואחריות משותפת. תודה רבה.
507 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.