תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, את החוק הזה העליתי בזמנו יחד עם כל חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, ביום שהוא עבר. אבל בגלל שהיה לי נאום תקיף מדי לנתניהו, החליטו להפיל ספציפית לי את החוק. לא הבנתי למה הנאום שלי צריך להיות כזה שמפילים חוק על שכול. אבל אנחנו פה, וההנצחה צריכה להיות של כולנו. 7 באוקטובר קרה לכולנו, לכל העם הזה.
בזמנו כבר היה לי נאום שנאמתי, ועכשיו אני רוצה דווקא להקדיש את הנאום הזה לבן משפחתי דור לזימי, שנהרג בנחל עוז ב-7 באוקטובר. אני רוצה להקדיש אותו לו, לאדיר בוגלה ולאורי כרמי, שהוזכרו בתחקיר על הקרב בבסיס נחל עוז, קרב של גיבורים, וניהלו קרב עיקש עד הכדור האחרון מול עשרות מחבלים.
אני רוצה להקריא כמה ציטוטים של המשפחות. קודם כול, אני אספר על זה.
כן. אז בר, אח של דור, אמר: הנחמה לעולם לא תהיה, כי זה לא מפתיע אותנו שדור גיבור. עד עכשיו זה קשה לעיכול, על אף שעברה שנה וחצי. לפעמים התחקירים האלה יוצאים משום מקום, מחזירים אותך אחורה, וזה קשה לשמוע. קשה לעלות לחדר ולראות שהחדר נשאר אותו דבר, ושום דבר לא ישתנה. הם גרים בכפר תבור, והם חנכו שם מצפה מדהים לזכרו, שמסמל אותו.
אני רוצה לתת כבוד לשלושת הגיבורים, לא רק לדור. אני אקריא גם את גדעון בוגלה, אביו של אדיר: אדיר בחר להישאר בש"ג ולא לברוח למיגונית. הוא אמר גם לחברים שלו, אנחנו לא מפקירים את העמדה. יתרה מזו, כשהוא ידע שהולך להיות קרב יותר קשה, הוא לקח את הדגל של גולני, גלגל אותו ושם באפוד שלו. אמרו לנו את זה אנשים שטיפלו בו. הוא אהב את גולני, רצה להיות שם – ונפל בגולני. הוא יכול היה לשבת בבית באותה שבת כי היה פצוע, אבל הוא רצה לחזור כי אמר שאם יהיו לו גימלים, זה יבוא על חשבון החברים שלו.
לידור כרמי, אחות של אורי כרמי, שנפל באותו קרב, תיארה תחושה של גאווה עצומה. היא אמרה: אורי מצולם ב-06:29 רק עם שמיכה עליו, ולאחר כמה דקות רואים אותו רץ עם דור לש"ג. אחי חזר למיגונית ועדכן את שאר הלוחמים שזו פשיטה גדולה יותר ממה שהם חושבים. המחבלים הקיפו את הש"ג, לא היה לאורי, דור ואדיר סיכוי. זה קרב גבורה שארך כמעט שעה. הם סיכלו את הגל הראשון של המחבלים, ובזכותם כל מי שנשארו בבסיס חיים עד היום.
יש לי צמרמורת מלומר את זה. הם ילדים, הם היו ילדים, נערים, צעירים, זה גיל כל כך צעיר – וכל כך שורשיים, כל כך אוהבי ישראל. כשאני רואה את החוק הזה, אני רוצה שהוא יהיה בדמות הגיבורים והגיבורות. אני רוצה שהוא יהיה לזכר הנרצחים, הנרצחות, המשפחות – כולם, שיסמל את השבר, את הטבח, את הכאב, גם את הגבורה, ולהנציח זה גם חלק מהתקומה. תודה.
428 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.