קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לדברים שהשמיעה היום גלית דיסטל כנגד חברי חבר הכנסת הרב גלעד קריב. לדבר ככה על הקהילה הרפורמית השוויונית, הפלורליסטית, המקבלת, זה לדבר באנטישמיות. קריב, בניגוד אלייך, גלית, כל היום עוסק בעמידה על המוסר והערכים היהודיים שלנו. מה שעשית היום בוועדה זה חילול השם. ואני באמת רוצה לומר, אם יהודי רפורמי בתפוצות – קהילה גדולה מאוד – היה עובר דבר כזה בפרלמנט, ברשות, במועצה, כולנו היינו מזדעקים על האנטישמיות, על הגזענות, על השנאה. איך בתוך הבית הזה, במשכן הכנסת, זה קרה? סמל לבושה, סמל לריקבון, סמל לשנאת היהדות שיש כאן, ובאמת, לרדידות ולזיוף, במקום לאמת.
אבל אני רוצה דווקא להקריא פה – דווקא הגעתי לכאן עם קטע מספר שאני רוצה להקריא ממנו שכתב איש חינוך מדהים בשם ברוך יעקבי. הוא ניהל את בית הספר האנתרופוסופי בחיפה. לרגל חודש הגאווה הוא כתב ספר לנוער גאה. הספר הזה, ככה הוא כתב, מוקדש לכל מי שנפגע מפשע או נפגעה מפשע שנאה – –
– – ולניר כץ וליז טרובישי, שנרצחו בבר נוער בתל אביב ב-1 באוגוסט 2009, ו-11 בני נוער נפצעו, ולנערה שירה בנקי, שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים ב-30 ביולי 2015. שישה צועדים נפצעו. עלילת הספר מתרחשת במסגרת הזמן של שני האירועים הללו. בית הספר שבא ככה להביע עבור כל אדם: תהיו מה שאתם, תאהבו, תחיו. מגיע לכולם שוויון זכויות.
הקטע כך: רציתי למצוא חן בעיני עזרא, היו לו עגיל וקעקוע, וגם אני רציתי להיות חתיך. כחול, ירוק, אדום, סגול, כל צבעי הגאווה יהיו לי על הראש. למה לא? סוף-סוף תצא מהארון. אם אני אצא זה לא יהיה ככה עם כרבולת צבעונית. אז איך זה יהיה? אתה יכול לדמיין את זה? אין לי מילים לתאר משהו שאני לא יודע – מה זה להיות מחוץ לארון. אין מצב שאתה לא חושב על זה. על מה יש לחשוב? אני מפחד מהצל של עצמי. להיות הומו זה קללה, זה משהו שמטיחים בי כל הזמן. הומו זאת זהות, לא בחירה, ואתה צריך להיות גאה בה. איך מכניסים גאווה למשהו שהוא קללה? שאלתי בייאוש. תראה איך סטרייטים הולכים יד ביד ברחוב, לא חושבים בכלל שמשהו לא בסדר איתם. אף אחד לא מסתכל עליהם, זה הכי טבעי בשבילם. אם תפסיק לברוח מהזהות שלך גם אחרים יתייחסו אליך אחרת.
אז במסר הזה אני אסיים: שכל נער ונערה יחיו חופשי, באהבה, בגאווה, בכבוד. שהמקום הזה גם יעשה ויחוקק חוקים של זכויות ושוויון. חודש גאווה. אנחנו פה איתכם, עם הקהילה הגאה. תודה, ברוך, על הספר הזה, שהוא טוב לנוער. תודה למי שכותבים גם סיפורת גאה, ספרות גאה, שאפשר ממנה גם להתפתח ולדעת שהכול נורמלי והכול בסדר, ואפשר לחיות פה בשוויון מלא, בזכויות מלאות. האהבה זאת אהבה, והאהבה תנצח.
423 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.