קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, האמת, ראיתי פה קודם את שר החינוך, והנושא הזה מופנה אליו. השבוע פורסם שמשרד החינוך יעביר עשרות מיליוני שקלים מבתי ספר בפריפריה אל בתי ספר ביהודה ושומרון ואל מוסדות חינוך חרדיים. כך פורסם בערוץ 13. תראו, האמת, אי-אפשר להמציא את הדברים האלה – סקטוריאליות שמעולם לא הייתה במדינת ישראל. זה באמת מחריב כל חלקה טובה.
הרי החינוך שלנו זה השער לעתיד טוב יותר. חינוך הוא אולי האמצעי הכי חשוב כדי להשיג שוויון, שוויון הזדמנויות לכולם. זה הדבר הבסיסי כדי שתהיה לנו חירות. באיזה עולם, באיזה עולם מוסרי, הגיוני לתת פחות משאבים ציבוריים ליישובים מעוטי יכולת, סוציו-אקונומי נמוך, כדי להגביר את המימון הממשלתי למי שממילא כבר מקבלים יותר כי הם מהמגזר הנכון? למה לעשות דבר כזה? אל תבינו אותי לא נכון – כשיש, צריך ואפשר לתת בנדיבות. זה נכון באופן כללי, וזה הכי נכון כשמדובר בחינוך. אבל מה שקורה פה זה פשוט רובין הוד הפוך – לוקחים עניים, לוקחים מיישובים כמו מגדל העמק, בית שאן, טבריה, ומה עושים? נותנים למקורבים.
גם בחינוך זה ככה. קחו למשל את היישוב אפרת – אחלה יישוב, אחלה אנשים, מקום מקסים, באמת. אבל אפרת במצב סוציו-אקונומי טוב, לא רק ביחס לגוש עציון. אפרת זה סוציו-אקונומי 7, אז לקחת ליישובים שהם באשכול סוציו-אקונומי 2 ו-3, ולהעביר ליישוב חזק, שבו אחוז האקדמאים הוא אולי הכי גבוה במדינת ישראל – מה ההיגיון בזה? מה הוגן בזה? אני מבטיחה לכם שאפילו אם תעשו סקר בקרב התושבים באפרת, תגלו שאפילו באפרת רוב גדול יגיד לכם שזה טירוף לקחת מהפריפריה ולהעביר אליהם, להעביר למוסדות-העל שיש להם ביישוב.
אבל זה בדיוק הקטע. לממשלה הזאת אין שום היגיון. כל מה שמוביל אותם זה לדאוג לבייס, לדאוג למגזר, גם כשזה בא על חשבון אלו שהכי הכי זקוקים לעזרה. בושה.
276 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.