קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לדבר על שר האוצר, שפתאום גילינו שהוא לא ידע. סמוטריץ' לא ידע. הוא לא ידע, סמוטריץ'.
לא, אבל במקרה הזה זה בצלאל, זה לא רחמים. בצלאל לא ידע. בצלאל לא ידע שיש נוח'בות, ועכשיו מסתבר שבצלאל לא ידע שהוא מחלק להם רובים. הוא לא ידע, בצלאל. הוא לא ידע שהממשלה שהוא יושב בה מחלקת רובים למיליציות מקורבות לדאעש – –
– – שהיו מעורבות בפיגועים במדינת ישראל, שירו רקטות על מדינת ישראל, שהשתתפו ברצח חיילים. הוא לא ידע. אז מה הוא כן יודע? בשביל מה הוא יושב שם בממשלה הזאת אם הוא לא יודע שהממשלה שלו נותנת רובים למחבלים?
הייתה פעם ממשלה שנתנה רובים למחבלים. הייתה. אנחנו אמרנו והפגנו: אל תיתנו להם רובים. אל תחשבו שהמחבלים האלה יהיו אלה שיגנו עלינו, ואם תיתנו להם רובים הם יפנו אותם אלינו. אז מה עושה הממשלה הזאת עכשיו? נותנת להם רובים. ומה אתם חושבים יקרה עם הרובים האלה? למי הם יופנו? את מי המיליציה הזאת תבנה? מה יהיה תפקידה? והכי מטריד זה שבצלאל לא ידע. הוא לא ידע.
אז אם הוא לא ידע שיש נוח'בות, ואם הוא לא יודע שהממשלה שלו מעבירה להם רובים, ואם הוא לא יודע שכשאתה משלם כסף לחמאס, בסוף הוא תוקף אותך, וכשאתה מאכיל את המפלצת הזאת שוב ושוב, בסוף היא נותנת לך ביס, וב-7 באוקטובר כובשת לך יישובים, רוצחת, אונסת, חוטפת – אם הוא לא ידע שזה מה שקורה למפלצת הזאת כשמאכילים אותה, אז הוא לא יכול להיות שר בממשלת ישראל. וכל הממשלה הזאת, שלא ידעה, מוטב לה שתדע אחריות מהי, תשים את המפתחות, תלך הביתה, ותיתן לנהל את העסק הזה למי שיכול לנהל אותו.
265 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.