קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, Dear ambassadors and guests, כמובן, כבוד השר, אורחים נכבדים, מכובדיי כולם. אדוני, יש ימים שלא מדברים בהם על כל דבר, ויש דיונים שלא מזכירים כל דבר. מה שהחברים כאן עשו – מה שהתחיל חבר הכנסת טיבי – זה מעשה שלא ייעשה. אבל אני בכלל לא רוצה להיכנס לזה; אציין רק דבר אחד, שמדינת ישראל יכולה להיות גאה בזה, יחד עם הצער שבזה, שעולה חבר כנסת ומרשה לעצמו לומר גם דברים שאינם נכונים. אין מדינה אחת בעולם, להערכתי, שדבר כזה היה עובר בה בשתיקה מבחינת סנקציה. טוב, אבל לא ניכנס לזה.
ביום 9 במאי, חברים, אנו מציינים במדינת ישראל את כניעת הרייך השלישי לצבאות בעלות הברית. במדינות המערב מציינים את היום החשוב הזה ביום 8 במאי. אנו מציינים זאת עוד מימים ימימה כפי שנהגו במדינות ברית המועצות, ביוזמת עולים מברית המועצות לשעבר. מכובדיי, ביום זה אנו מעלים על נס את אומץ ליבם וגבורתם של כמיליון וחצי יהודים שלחמו בצבאות בעלות הברית ובקבוצות הפרטיזנים, ובהם כחצי מיליון יהודים שלחמו בצבא האדום של רוסיה הסובייטית. יותר מ-250,000 חיילים יהודים נהרגו במלחמת העולם השנייה, רובם חיילים בצבא הרוסי. כ-200,000 לוחמים יהודים זכו באותות הצטיינות.
מכובדיי, הכרעת הנאציזם אז, כמו גם היום, היא לא רק ניצחון צבאי אלא בראש ובראשונה הכרעה מוסרית. חברים, אני מבקש לציין שבשבוע שעבר הגיע לכאן, לכנסת, הרב לאו, לציון 80 שנים לשחרור מחנה בוכנוולד. אדוני, אתה היית חלק מהיוזמים. הרב הראשי לשעבר, הרב לאו, ציין בדבריו בין היתר כי, אני מצטט: את חיי אני חב לחייל הרוסי פיודור מיכאיליצ'נקו. שמו חקוק ביד ושם, אבל המשמעות חקוקה בלב. הרב לאו ציין: הוא ראה בי ילד אדם וזה שינה את גורלי. כך, ברגש רב, תיאר הרב לאו. יהודי בגילו הזיל דמעות, למרות שעברו עשרות שנים.
ומעבר למחנה בוכנוולד, מחנה ההשמדה הגדול ביותר, המזוויע ביותר, מחנה אושוויץ-בירקנאו. לפני שנה זכיתי, פשוט זכיתי, להכיר יהודי בשם אביגדור נוימן, שריד מאותו מחנה זוועות. ברוך השם, הוא הצליח להקים משפחה לתפארת כאן בארץ ישראל, ביתו של העם היהודי. זאת הגבורה הכי גדולה, וככה אני רואה את זה, בכל אופן. הוא תיאר את שמחתו כנער צעיר. הוא הגיע למחנה כשהוא היה בן 12 וחצי, והוא תיאר את השמחה כשחייל רוסי נכנס, והיה בין משחררי מחנה אושוויץ. זה דבר גדול.
זה בעצם היה ניצחון האור על החושך, וחשוב מכול, ניצחון החיים, רוח האדם, על שלוחיו של הרוע. על כן, השגרירים שנוכחים כאן עימנו, בקשה קטנה לי אליכם: נוסף לתפקיד המכובד והחשוב שלכם, אני ושכמותי מבקשים מכם להיות שגרירי אמת של המוסר, החופש והאמת. כל מה שעם ישראל מבקש כיום זה לשבת בארצו בשלווה. אני חושב שזה לא מוגזם. לא מוגזם לאף עם, לאף אומה, באף מולדת. עם האנטישמיות הגואה בעולם, אדוני היושב-ראש, יהודים מרגישים היום הרבה יותר בטוחים במדינות מזרח אירופה, אם זה בצ'כיה, אם זה ברוסיה, אם זה בהונגריה, ולא במדינות מערב אירופה, שם יהודי חושש ללכת עם סממן חיצוני.
נקודה יהודית קטנה נוספת, אדוני, ובזה אני מסיים. את היום הזה מציינים בכל שנה גם בתאריך העברי, כ"ו באייר, תחת הכותרת: יום השחרור וההצלה, מכוח חוק יום השחרור וההצלה שאושר בזמנו בכנסת ביוזמת סיעתי, סיעת ש"ס. הוביל את זה חבר הכנסת דאז הרב יואב בן צור. היוזמה לכל העניין הזה הייתה בעצם של גבריאל גרמן זכרייב, יהודי חם, ציוני דגול, פילנתרופ מיהודי קווקז. הוא התעקש שיש לעשות אירוע יהודי ותפילת הודיה בתאריך היהודי, וזה הצליח. בישראל האירוע הזה מתקיים בכל שנה בכותל המערבי בהשתתפות השר לשירותי דת, ידידי הרב מיכאל מלכיאלי. מסיימים שם לימוד שישה מיליון משניות לעילוי נשמת קדושי השואה. האירוע השנה יתקיים בעוד שבועיים, בעזרת השם.
השם ייקום את דמם, ונקווה שדבר כזה – או מה שהיה ב-7 באוקטובר – זיכרון הנאציזם לא יישנה, לא בארץ ישראל, לא במדינת ישראל ולא באף מקום בעולם; לא נגד העם היהודי ולא נגד שום אומה. תודה רבה לכם.
607 מילים של סימון מושיאשוילי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.