ציון יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, Distinguished guests, ביום הזה, כמדי שנה, מציינת הכנסת את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, אך השנה היא לא שנה רגילה. את סיום המלחמה ההיא והניצחון הצבאי והאידיאולוגי על הנאצים יש לציין, אבל לא לחגוג. אין סיבה לחגיגה במוות המוני, כי אין חגיגות במלחמה – גם כשהיא מסתיימת – שכן בעבור מי שעברו אותה, התופת והטראומה ממשיכות איתם לכל החיים ולא נגמרות עם ההכרזה הרשמית על הכרעת המכונה הנאצית.

החיים וחשיבות המאבק בשנאה, בגזענות ובאלימות בכלל – ובשנה הזאת האלימות משתוללת בכל חזית – איך אפשר לעמוד ולדבר על הזוועה שבהכחשת האחר והצורך בהתנגדות להשמדת עם מבפנים ומבחוץ דווקא בשנה הזאת? איך אפשר לזכור ולא לשכוח את החשיבות בהצבת גבולות לכוח בדמוקרטיה ובהכרת מגבלות הכוח דווקא בימים אלה?

השנה היא לא שנה רגילה. ההיסטוריה מחייבת אותנו לזכור, ללמוד ולהזכיר שהמאבק בפשיזם, בשנאה, בגזענות ובעליונות אינה פרק סגור וגמור בספרי ההיסטוריה, אלא תמרור אזהרה שמהבהב גם היום; כל יום. כל דור חייב לשאול את עצמו: האם היינו שותקים גם אנו? האם אנו שותקים גם היום? הנאצים לא רק כבשו שטחים וגירשו אנשים, ריכזו והניעו אוכלוסייה – הם ניסו לכבוש את הרעיון של האנושיות. הם שלחו מיליונים, ובהם יהודים, צוענים ומתנגדי משטר, אל כבשני ההשמדה ובורות ההריגה, לא כמעשה טירוף רגעי, אלא כמדיניות סדורה ורצחנית.

הנאציזם צמח שם במערב, לא במזרח; המערב, המתפאר בערכים מערביים של זכויות אדם ודמוקרטיות – מערכת שקורסת מול עינינו כל יום וכל שעה. אני אומר את הדברים האלה בנוכחותכם, אורחים מאירופה. שאלתי את צ'אט ChatGPT מה הם ערכי היסוד של נאציזם: 1. גזענות קיצונית; 2. לאומנות קיצונית ומיליטריזם; 3. טוטליטריות; 4. פולחן המנהיג; 5. אנטי-קומוניזם ואנטי-ליברליזם; 6. מיתולוגיזציה של העבר – חיפוש שורשים היסטוריים בדמות הרייך הראשון, הרייך השני והרייך השלישי.

הנאציזם הייתה שיטה, והמערכת הזאת, שהלבינה עוולות והפכה את החוק לכלי של חורבן מחייבת את השאלה, ותמיד: מה אנחנו עושים כשכוח משתיק את הצדק? כשהחוק מגבה טיהור אתני והרעבה? כשהפטריוטיות הופכת לדגל של עליונות אתנית או דתית? היום, ממש לנגד עינינו, אנחנו עדים לפקודות שממחישות את הרוע המוסדי שמקבל לגיטימציה.

"ריכוז והנעת אוכלוסייה" – ביטוי קשה, הוא מהדהד את הטרמינולוגיה האפלה של משטרים טוטליטריים, הוא מהווה פשע מלחמה ואף מעבר לכך: פשע נגד האנושות. מדובר במדיניות של טרנספר גלוי המצטרפת לשורה ארוכה של פשעי מלחמה מחרידים ומהווה מרכיב בטיהור האתני גם ברצועת עזה – מדיניות שיש המנסים להלבין תחת הכותרת "הגירה מרצון", כאילו היה מדובר ברצון חופשי של פלסטינים ולא ברצונם של סמוטריץ', בן גביר וחבורתו; כאילו שבריחה תחת הפצצות בלתי פוסקות, רעב, הרס וחורבן מוחלט היא עניין של רצון ולא טרנספר או גירוש בכפייה.

לצערי יש מי שאף חוגגים זאת. ארגון בשם "עורכי דין למען ישראל" בבריטניה, ובהם עורכי דין מוכרים, שופטים, טען לפני שבוע כי ההרעבה בעזה תורמת לבריאות, כי היא מורידה את שיעור ההשמנה ברצועת עזה. אין גבול לציניות. האמירה הזאת חולנית ומסוכנת, מהדהדת את הסיסמה האיומה והמניפולטיבית שניצבה מעל שערי הגיהינום של אושוויץ: "העבודה משחררת". עולם הפוך. גם כאן, בכנסת ישראל, נאמרו דברים איומים דומים, בגלוי, התומכים בהרעבה, בהרעבת ילדים כמדיניות. רק לפני שבוע, בוועדות הכנסת. שנה וחצי שמגוון רחב של דוברים יהודים, ישראלים, מהדהדים את הסיסמה "אין בלתי מעורבים בעזה". כלומר, כולם מעורבים. כלומר, מותר להרוג וצריך להרוג את כולם. בני מוות. ובכן, ילד הוא ילד הוא ילד. לא פוגעים בילדים, לא פוגעים באזרחים, ובכך מצדיקים הרג המוני של עשרות אלפי אזרחים, ובהם כ-18,000 ילדים וילדות.

2,172 משפחות שנמחקו מעל פני האדמה.

אני משווה אתכם. אני שמעתי עכשיו את הדברים של עמית הלוי - - -

הרבה מכם עדים כי הוקעתי את הזוועות בעוטף, ואתם מעודדים את הזוועות בעזה.

ביום הזה אני שב ומביע את הזדהותי עם כל קורבנות הנאציזם, יהודים ושאינם יהודים. אני בן לעם שגם עבר היסטוריה של הדרה, גירוש וטיהור אתני. כמו שלמדתי מאלבר קאמי: אנחנו לא בני חורין אם יש עוול בעולם. חירותנו לא שלמה אם יש מי שנרמס.

לסיום, פרימו לוי, ניצול אושוויץ, ומי שהכיר את הגיהינום מבפנים, על בשרו, כתב: "דבר אחד בלבד נותר לנו לעשות, ואנו חייבים בכל כוחנו לנסות לעשותו, משום שזה הדבר היחיד והאחרון שנשאר לנו" – לא להסכים. אתם יכולים לא להסכים, אתם יכולים לסרב ואתם יכולים לתמוך. מה שהופך את הקיום האנושי לחשוב או ההישרדות למשמעותית הוא העובדה שלא משנה באיזה תנאים, בני אדם יכולים לשמור על צלם אנוש גם בתנאים הנוראיים ביותר. אפשר וצריך לשמור על צלם אנוש ולהאמין באדם.