ציון יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, Distinguished guests and ambassadors, אזרחי ישראל, אזרחי המדינות המשחררות, בעלות הברית, מדינות ברית המועצות לשעבר, הווטרנים המכובדים שכאן, ביום הזה, שבו אנו מציינים בכנסת ישראל את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, חובתנו לזכור ולהזכיר לא את מי ניצחנו אלא את מה ניצחנו ואיך ניצחנו; היום הזה איננו יום הניצחון על הנאצים אלא יום הניצחון על הנאציזם, על הרעיון הנאצי. לעומת אמירות שנשמעו ועדיין נשמעות גם כאן, בישראל, אפילו בתוך צבא ההגנה לישראל, כאילו אי-אפשר לנצח רעיון, היום הזה הוא עדות ברורה שאפשר גם אפשר לנצח רעיון. היום הזה הוא תזכורת לכולנו שבמלחמת הרעיונות, שהיא שורש להרבה מאוד מלחמות בין עמים ומדינות, אנחנו חייבים ויכולים לעשות הכול למען הניצחון, ולא פחות חשוב – למען שימור הניצחון.

אין זו מלחמה עבור דנציג או עבור פולין, אמר וינסטון צ'רצ'יל בנאום המלחמה הגדול שלו בספטמבר 1939. אנו נלחמים, הוא אמר, כדי להציל את העולם כולו ממגפת הרודנות הנאצית. אנו נלחמים כדי להגן על כל מה שהינו קדוש ביותר לאדם. אין זו מלחמה של שליטה או תאוות השתלטות אימפריאלית או רווח חומרי, זוהי מלחמה שבמהותה הפנימית נועדה לבסס על סלעים בלתי ניתנים לערעור את זכויותיו של היחיד. זו מלחמה שנועדה לבסס ולהשיב את קומתו של האדם.

זו אכן הייתה מהות המלחמה ההיא – מלחמה על קומתו של האדם, על מהו האדם. זו גם הייתה מהות הניצחון במלחמה ההיא, ניצחון החופש על השעבוד והרודנות; ניצחון הצדק על העוול; ניצחון הטוב על הרע. זו הייתה מלחמה נגד אידיאולוגיה, אבל לא אידיאולוגיה של יחידים באיזו אוניברסיטה, אלא אידיאולוגיה שיש לה מדינה; מדינה שכל-כולה הייתה אך ורק בשירות האידיאולוגיה, שכל כלי המשטר שלה, הכלכלה והחברה, המשפט והאקדמיה, כולם לא היו בשירות האזרחים. הייתה אפס סולידריות או פטריוטיות גם כלפי האזרחים הגרמנים. הכול שועבד לדבר אחד – יישום האידיאולוגיה, השתלטות הגזע הארי העליון על העולם כולו.

שלושה מאפיינים, רבותיי, היו לאידיאולוגיה הנאצית – היא הייתה גזענית, טוטליטרית וברברית. אידיאולוגיה עם חזון גזעני, שעל פיו העמים כולם – מהגזעים הנחותים – צריכים להיות משועבדים ומנוצלים על ידי הגזע העליון כביכול, בצד גזעים כמו היהודים, שראויים להשמדה; אידיאולוגיה עם שאיפה טוטליטרית להשתלט על העולם כולו, ובשלב הראשון, שתוכנן בקפידה – על אירופה; אידיאולוגיה ברברית, שעל פיה כל המעשים האיומים ביותר היו מותרים, כל הזוועות מוצדקות, אין שום מחסום מוסרי בדרך למימוש הרעיון הנאצי.

למה כל כך חשוב להיזכר ולהזכיר היום את הניצחון הזה על האידאולוגיה, על הרעיון? כי גם היום העולם החופשי ניצב מול אידיאולוגיה דומה, שגם היא השתלטה על מדינות. לאסלאם הראדיקלי בגרסה השיעית או בגרסה הסונית שלו יש אותם מאפיינים נאציים: הוא גזעני – גזענות שמגדירה שכולם צריכים להיות מוסלמים או לחיות חיי שעבוד וניצול; הוא טוטליטרי, שואף וחותר בפועל להשתלט על העולם כולו; והוא ברברי, ואני לא צריך לתאר כאן את עריפת הראשים, חיתוך גופות של נשים בהיריון, וכל מה שקרה כאן, בארץ ישראל, ב-7 באוקטובר. מה שאולי רבים לא יודעים זה שהברבריות הזו מתרחשת בקרב הזרם הזה, הרדיקלי הזה, כל הזמן ובכל מקום.

הניצחון על הרעיון של האסלאם הקיצוני, על האידיאולוגיה שלו הוא המשימה של דורנו. זאת משימה שלנו, של ישראל, של אירופה, שההגירה המוסלמית הביאה איתה ליבשת גם את הרעיון הניאו-נאצי הזה שוב; היא המשימה של ארצות הברית, מעצמת החירות העולמית, והיא גם המשימה של מדינות ברית המועצות לשעבר, המנצחים הגדולים של המלחמה ההיא. למעשה זו חובה של כל אדם מוסרי שחפץ חיים וחירות.

אבל כדי לנצח אנחנו צריכים ללמוד עוד דבר מהניצחון ההוא – לא רק את מה מנצחים אלא איך מנצחים. הניצחון המוחלט לא הושג רק בהכרעה הצבאית; היא כמובן הייתה מלאה ומוחלטת, כפי שתואר כאן, היא כללה פירוק מוחלט של הכוח הצבאי והמיליטריזציה של גרמניה, והפסקת כל תעשייה שיכלה לשמש או שיכולה לשמש לייצור צבאי; כל כוח צבאי או מערכת צבאית הושמדו או בוטלו. אבל הדה-מיליטריזציה הייתה רק חלק מהדבר העיקרי הדרוש לשם ניצחון, והוא דרוש גם היום – דה-נאציפיקציה. לא רק דה-מיליטריזציה, לא רק השמדת הכוח הצבאי, אלא השמדת הרעיון. בעלות הברית מימשו באופן מלא את ההמלצה של המכון לחינוך מחדש מיוני 1945, ואני אצטט: רק רשות כיבוש נוקשה ובלתי מתפשרת לאורך זמן תוכל להוביל את הגרמנים לרוויזיה יסודית של הפילוסופיה הפוליטית שאימצו לאחרונה. לכן, אחרי שהיא מפרטת את המטרות של השמדת הכוחות הצבאיים, קבעה ועידת פוטסדאם מטרות ויעדים להשמדת הרעיון הנאצי: השמדה וביטול של כל מוסדות המשטר והתרבות, המשפט, החינוך, הכול; הקמת מערכות חדשות, שפעלו תחת מחלקות מקומיות, כידוע, בהנחיית מועצת הבקרה של בעלות הברית – וכפי שמצוטט בוועידת פוטסדאם, במטרות, באופן שימנע לעד את השיקום של הנאציזם הגרמני. זה היה נכון אז וזה נכון היום. זה נכון בעזה, זה נכון באיראן, זה נכון בסוריה וזה נכון בתימן.

אדוני היושב-ראש, בהקשר הזה צריך לומר, בצער ובכאב: המשא ומתן הישיר שמנהלת בחודש האחרון ארצות הברית עם משטר האייתולות פוגע בזכר הנופלים במלחמה. קבלות הפנים שלהן זוכה א-שרע, הטרוריסט מדאעש ואל-קאעידה, בבירות אירופה מבזות את היום הזה, את הניצחון ההוא, בדיוק כמו הברית האסטרטגית של רוסיה עם איראן, שמביישת את הווטרנים הגיבורים.

מול אימפריית הרשע של דורנו, מול המשטרים הניאו-נאצים של האסלאם הרדיקאלי, אנחנו צריכים ניצחון מוחלט; לא רק ניצחון צבאי, אלא שליטה מלאה, שתוכל להביא לניצחון על הרעיון. אחרת, כמו בעיראק ובאפגניסטאן וכמו שקורה לנו כבר 20 חודשים ברצועת עזה, גם הכוח הצבאי של הרעים יצמח שוב ושוב. תודה.