קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, וטרנים יקרים, אזרחי ישראל, צר לי. צר לי, אחמד טיבי, על הדברים שנאמרו פה. פשוט לא ייאמן. הבן שלי יצא למילואים היום, השאיר בן בן חודשיים וחצי, שלא ישן בלילה ולא ביום, עם אשתו, כדי לשמור גם עליך. אני לא מצליחה להבין איך הבית הזה לא רועד כשמישהו עומד פה, חבר כנסת, ומדבר סרה בחיילי צה"ל, שנלחמים ומחרפים את נפשם כדי שאתה תוכל לשבת פה ולחבק את הידיים אחת עם השנייה. זה פשוט לא ייאמן.
אין לי מילים לומר את זה, אני חושבת שגם אנחנו – הייתי חברה בוועדת האתיקה – קבענו שוב ושוב שחיילי צה"ל הם מעל הוויכוח הזה, ואי-אפשר להאשים אותם. מה שנעשה בעזה – חבל שלא נעשה גרוע יותר. אין בלתי מעורבים. ראינו מה קרה ב-7 באוקטובר. ראיתי אנשים עם קביים, נשים מבוגרות, עם מקל סבא נכנסו, בזזו, רצחו, אנסו – על מה אתה מדבר איתי? רוצים לשמור עליך. דבר כזה לא היה ולא יהיה. הם הנאצים. הם הנאצים.
זה פשוט נורא ואיום. אסור להגיד את זה פה, את מה שאמר פה חבר הכנסת אחמד טיבי. חיילי צה"ל הם הטוב הצרוף ביותר, ועושים הכול כדי להגן על חיי אדם במדינת ישראל, בין אם הם ערבים, יהודים, צ'רקסים, לא משנה מה – אבל הם נלחמים בכל אויב.
החמאס הם אויב צר ונורא. נאצים, פשוט נאצים.
עכשיו אני איכנס למה שכתבתי בעצמי. אנחנו מתכנסים היום - - -
כן, אני מקווה שהבן שלי יהרוג כל מי שיעמוד בפניו וירצה לחבל במדינת ישראל.
כולל, כן, אם הם ישלחו ילדים. אם החברים שלך ישתמשו בילדים כמגן אנושי - -
- - כן, יצטרכו גם להרוג אותם, כי אין ברירה. לפעמים אין ברירה.
כן, החמאס שמשתמש בילדים קטנים כמגן אנושי.
מה לעשות? זו מלחמה. במלחמה יש הרוגים.
אני לא מצליחה להבין מה אתה אומר. אם החברים שלך משתמשים בילדים, נשים וטף כמגן אנושי, אין מה לעשות. הקם להורגך השכם להורגו. באמת, מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים.
אנחנו מתכנסים היום לציין את יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, יום שמסמל את נפילתו של הרוע הגדול ביותר שהאנושות ידעה ואת הניצחון של העולם על האפלה, על השנאה, על תעשיית מוות שלא ידעה שובע. עבורנו, העם היהודי, זה איננו רק יום של זיכרון היסטורי. זה יום שמחבר בין העבר להווה, כי אנחנו, יותר מכל עם אחר, יודעים מה קורה כשאין לנו מדינה, כשאין לנו צבא, כשאין לנו יכולת להגן על עצמנו.
השואה לא התחילה בגטאות. היא התחילה בהסתה, בהפצת שקרים, בדה-הומניזציה, בהצגתו של העם היהודי כאויב נצחי. כשהשנאה הזו קיבלה צורה של אידיאולוגיה, של מדיניות – העולם שתק, כמו היום. כשהקרונות התגלגלו למחנות, העולם הפנה את מבטו, וכשהאש כילתה קהילות שלמות, העולם איחר להבין. היום, 80 שנה אחרי, יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו את היכולת לעמוד על שלנו ולהשיב מלחמה לרשע. אך אל לנו להיות שאננים, אסור לנו להיות שאננים. כמו אז גם היום אסור לנו להסתמך על אחרים. 7 באוקטובר קרה עכשיו; עלינו להילחם בכל הכוח בחמאס ובכל דומיו, שהם רוע צרוף, הם הרוע הצרוף. ככה אנחנו עושים, ולא נפסיק את שנכחיד אותו, אותם. הזיכרון שאנחנו נושאים איתנו מימי המלחמה ההיא, ובוודאי מ-7 באוקטובר, דורש מאיתנו החלטיות, עקביות, הכרעה. אסור לנו להיכנע לאשליות, כשיש רוע צריך להביס אותו, כשיש רוע אסור להתפשר מולו.
דבר נוסף שעלינו לקחת מהיום הזה, יום הניצחון, הוא לא רק תחושת הסכנה, אלא גם האמונה בטוב. הניצחון במלחמת העולם לא היה רק ניצחון צבאי, הוא היה ניצחון מוסרי. הטוב, האמת, מנצחים בסוף, והניצחון הזה, עם כל המחיר האיום שהוא גבה, לימד אותנו שהאור יכול לנצח את החושך; שהטוב יכול לגבור אם רק עומדים יחד באמונה, בנחישות ובאמת.
היום אנחנו חלק מהעולם החופשי. אנחנו לא לבד, אבל יותר מכול אנחנו לא חסרי אונים. יש לנו צבא שמגן על העם היהודי, על אזרחי מדינת ישראל. יש לנו חיילים שהם הגבורה בהתגלמותה. יש לנו מדינה שהיא הבית, העוגן, התקווה, ועלינו להשתמש בכל המשאבים האלו ולהילחם באויבינו בכל הכוח עד שנביס אותם. נכון, פקד אותנו אסון. עלינו לבדוק, להסיק מסקנות, לתקן, אבל לא לשרוף ולא להתייאש. יום הניצחון של העם היהודי עוד יגיע. היום שבו כל חטופינו ישובו, שבו עוטף עזה יפרח שוב, וכך גם צפון הארץ ומזרחה, שבו הילדים שלנו ילכו בביטחון, שנוכל לומר: עמדנו מול החושך ולא נשברנו. המשכנו, נלחמנו ומוטטנו לחלוטין את אויבינו.
אני רוצה לשתף אתכם ברגע נוסף אישי שלי. חמי נחמן וולדיגר, זיכרונו לברכה, ניצול שואה שנפטר בדיוק ביום השואה בשנה שעברה, זכה רק בשנה זו לשבעה נינים. שבעה נינים חדשים, ארבעה מהם קרויים על שמו. האחרון שבהם הוא נכדי, שזכה להיכנס היום, ממש היום הגעתי מהברית – הוא זכה היום להיכנס בבריתו של אברהם אבינו ושמו נתנאל נחמן.
תודה. נתן לנו האל מתנה נפלאה ונתן לנו את נחמן. זה הניצחון שלנו. תודה.
758 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.