קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום הזה שבו אנו מציינים את כניעת גרמניה הנאצית ואת סיום המלחמה הרצחנית בתולדות האנושות, אני נזכרת בדבריו של משה רבנו אחרי המלחמה בעמלק: "כי יד על כֵּס יָהּ מלחמה לה' בעמלק מִדֹּר דֹּר". בכל דור ודור יקום עמלק חדש ובכל דור ודור הקדוש ברוך הוא יילחם בו. חברים יקרים, עלינו לזכור שניתן להביס את הרוע המוחלט. אסור לנו לפייס אותו, לא להכיל אותו, לא להסביר אותו, אלא להכות בו, לשבור אותו, לעקור אותו מהשורש. כמו שנעשה בגרמניה; לא רק באמצעות הפצצות וטנקים, אלא על ידי החינוך, חשיפת הזוועות, המערכת המשפטית, המוזיאונים, ובעיקר ההכרה הפומבית והחינוכית בכך שמדובר היה באידאולוגיה שטנית.
דווקא ביום הזה, אל מול הזיכרון של ניצחון העולם את הרשע, אנחנו מחויבים לומר גם לעצמנו דבר מה פשוט אך עמוק: אפשר לנצח. לא תיאורטית, לא במובן של הישרדות, אלא באמת בניצחון מלא, גלוי לעין כול. אני יודעת, רבים מרגישים אחרת. רואים את הכאב, את המחירים, את המבוכה, את חוסר האמונה בצדקת הדרך, ומתייאשים. מדברים על ניהול סיכונים במקום על הכרעה; על הכלה במקום על גבורה; אבל עם שאין בו חזון לניצחון יאבד גם את הרצון לחיים. לכן, אנחנו מוכרחים להרים את ראשינו ולהזכיר: הניצחון איננו חלום רחוק, הוא יעד בר-השגה; לא רק משום שאויבינו חלשים, אלא משום שאנחנו צודקים; לא מתוך יוהרה אלא מתוך תודעת שליחות עמוקה.
חבריי, האנטישמיות לא נעלמה מן העולם, היא רק לבשה פנים חדשות. אם בעבר ניסו להשמיד אותנו בגזים, היום עושים זאת ברקטות; אם בעבר קראו לנו תתי-אדם, היום קוראים לנו מדינת אפרטהייד; אם בעבר נשלחנו לגטאות, היום מאשימים אותנו שאנחנו כובשים בארצנו. זאת אותה שנאה, רק בתחפושת. אנחנו חיים בדור שיש בו שפלות מוסרית, שמתקשה לומר את האמת – שיש רע גמור ושיש מאבק בין טוב לרע. אבל ביום הזה אנחנו נדרשים להזכיר לעצמנו ולעולם כולו שיש אמת ויש שקר, יש חושך ויש אור, ויש לכולנו אחריות מוסרית לבחור צד.
העולם החופשי ניצח את גרמניה לא בגלל כוחותיו הצבאיים אלא מפני שהוא האמין, לפחות אז, שיש אמת מוחלטת, שיש ערכים שלא מתפשרים עליהם. אנחנו מוכרחים לשוב אל האמת הזאת, וזאת גם משימה שלנו היום כאן, בארץ ישראל: להכות את הרוע, לא לרחם עליו; לעקור את האידאולוגיה של הרצח, לא להכיל אותה. להבהיר שדין חמאס כדין הנאצים; דין האחים המוסלמים כדין האס.אס. לא מסבירים, לא מתנצלים אלא נלחמים ומנצחים. עם ישראל חי. לא רק ששרדנו את היטלר ואת השואה האיומה, אלא חזרנו לארצנו; נלחמים בה כל שעל, מקימים משפחות, לומדים תורה, מיישבים את כולה, לא מתוך נקמה אלא מתוך אמונה, מתוך ייעוד. לכן ביום הזה אני מצדיעה ללוחמי בעלות הברית שניצחו את הרוע אז, ומתחייבת שגם אנחנו נילחם במלוא העוז ברוע החדש ולעולם לא נשכח: כשם שהובס הרייך השלישי, כך יובס כל אויב שקם עלינו.
בסיום דבריי חשוב לי להגיד לעם ישראל: אנחנו ננצח. הניצחון יבוא כשנפסיק לפחד לומר את האמת ונפסיק לחשוש מהתגובה בעולם. הניצחון יבוא כשנבין שמדינת ישראל היא לא עוד מדינה אלא שליחות, אחריות, בשורה ותקווה לדורות. זה יהיה הניצחון הגדול באמת. לאחר ש-58 חטופינו ישובו, מי לביתם ומי לקבורת ישראל, ולאחר שננצח את המלחמה, נשיב לעולם את האמונה בטוב, נזכיר לו מהו האור, ומתוך כך גם מהו החושך. תודה רבה.
506 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.