קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לא, לא בא לי לדבר על קינלי היום, בא לי לדבר על מילואים.
בכותרת מהיום מספרים לנו ש-41% מאנשי המילואים מספרים שהם או איבדו את עבודתם או אוימו בלאבד את עבודתם. רק נבין, כן, שניים מחמישה אנשי מילואים, שניים מתוכם, מעמדם התערער. צריך לומר, אני חייב להודות שזה לא חדש. הינה, אספר סיפור שקרה לי, אדוני היושב-הראש. הייתי מ"פ במילואים ומורה – שני מקצועות נהדרים, תאמינו לי, שניהם יותר טובים מחבר כנסת, דרך אגב. גם מורה, מורה בישראל – בעיניי מקצוע מדהים – ומ"פ במילואים, אין זכות גדולה מזו, 100 חיילים הולכים אחריך לשדה הקרב. באמת היה שדה קרב – מדבר על ימי מבצע חומת מגן. יום אחד אני חוזר מ-30 ימים כאלה לא פשוטים, עם יריות, עם אנשים הרוגים. באה אליי מנהלת בית הספר ואומרת לי: קינלי, תקשיב, אתה עושה יותר מדי מילואים. אמרתי לה: מה זאת אומרת? אומרת לי: אתה עושה יותר מדי מילואים. אתה מפסיד המון ימים. אתה איש חינוך, לא יכול להיות שאתה מפסיד כל כך הרבה ימי מילואים. גם חינוך זה חשוב. אמרתי לה: אבל אין סתירה. אני איש חינוך, ואני מ"פ במילואים. מה נראה לך, שאני אעזוב את המילואים בשביל חינוך? היא אמרה לי: כן, זה בעיה. אתה מפסיד המון שיעורים, אנחנו לא מוצאים לך מילוי מקום, הכיתה שלך בבלגן.
בשלב הזה התעצבנתי ואמרתי: תקשיבי, זה לא הגיוני. מנהלת בית ספר תגיד למורה: אתה לא יכול לעשות מילואים? איזה דבר חינוכי זה? זה הפוך לחינוך, לגמרי. אחרי שאמרתי את זה היא קצת התביישה, והמשכתי בתפקיד שלי – אתה יודע, הייתי אחר כך גם סמג"ד ומג"ד – אבל האמת היא שאחרי זה כמעט איבדתי עבודה בגלל זה. למה? הייתי מיועד להיות מנהל בית ספר, והגעתי לבית הספר, באמת מקום נפלא. והייתה שיחה עם הדירקטוריון של בית הספר – בסדר, עברתי אותה; שיחה עם ההנהלה – עברתי. ואז אמרו לי: זה לא לגמרי מקובל – בוא תפגוש גם את חדר המורים, תכיר מי המורים. באתי לפגוש את חדר המורים, ואז לקראת הסוף אחת המורות, הייתה מורה לאנגלית – תמיד צוות מעניין, צוות אנגלית – אומרת לי: תגיד, זה נכון שאתה סמג"ד במילואים? אמרתי לה: נכון. היא אמרה לי: זה לא נראה לך לא בסדר שתפסיד כל כך הרבה ימים בניהול בית ספר? אז מה, יש גדוד מילואים, אבל יש לך פה בית ספר, יש לך מאות תלמידים. איך נסתדר?
ואני, אין דרך לצאת טוב משאלה כזאת. למזלי היה בצוות מורה ותיק, ותיק ותיק, לוחם במלחמת ששת הימים, ואז הוא הסתכל על המורה הזאת ואמר: תגידי, איך את לא מתביישת? גם כשהוא לא יהיה בבית ספר כי הוא יהיה במילואים, התלמידים ידעו שזו הסיבה שהוא נעדר. הוא לא נסע לחו"ל, הוא לא הלך לעשות חיים. הוא אפילו לא נח. הוא במילואים. אין חינוך יותר טוב מזה. המורה שתקה. קיבלתי את המינוי, הייתי מנהל בית ספר. חמש שנים מאוחר יותר – –
לא. – – בית הספר קיבל את המקום הראשון בארץ בגיוס צה"ל. אז התחילו את הדירוג, זה היה 2011 – מקום ראשון בישראל.
אני חושב שאתגר המילואים הוא אתגר ענק שמונח לפתחה של מדינת ישראל. אני חושב שאני שומע חלק מההצהרות הריקות על מה נעשה לאלה ומה נעשה לאלה – אני מזכיר לחברים שמי שיעשה את זה הם אנשים שהם אזרחים. היום רובם נמצאים בבית, הרוב הגדול. היכולת לבנות מגדלים באוויר על כתפיהם של אנשי מילואים שעשו 200 ו-300 ו-400 ימים מוטלת בספק. אני לא אומר שמישהו לא יבוא – חלילה, חלילה שמישהו יסרב פקודה – אבל העומס הוא אדיר. אני מדבר עם מפקדי יחידות מילואים; יש לא מעט חברים שלי שהם כאלה. אחד מהם יצא ביום ראשון, אתמול, אמר לי: קינלי, 70% התייצבות. זה המצב שלנו. בצו הראשון בתחילת המלחמה היינו ב-120%; היום אנחנו ב-70%. תבין מה זה אומר – זה אומר שמפקדים עולים לשמירות; זה אומר שחיילים, במקום 12 שעות ביממה עושים 14 או 15. אנחנו לא עומדים בזה.
וחברים יקרים, מה שיעזור פה זה לא תלושים לארומה ולא רק שניתן להם טפיחה על הכתף. זה שהם יידעו שהם עושים פסס – ככה בצבא עושים, פסס – מישהו מחליף אותם. הפסס באלונקה הזאת כשאתה מסתובב ואתה יודע אפילו בלי להסתובב שמישהו יחליף אותך הוא דרמטי, ואם אנשי המילואים ידעו שהם יעשו פסס ומישהו יחליף אותם אז הם ילכו בלב שלם, אבל אם הם יודעים שהם עושים פסס ומחליפים אחד עם השני, זה לא יעבוד. תודה רבה.
705 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.