קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, בכבוד, חברי הכנסת, 542 ימים, 59 חטופים, ואנחנו פה. ובמה אנחנו דנים? על הכול, רק לא על חזרתם ועל שלמות המשפחות שמחכות. והאמת, אני כבר לא עומדת בקצב האירועים שקורים במדינה. אז עכשיו גם ראש הממשלה נקרא להעיד. במדינה שעברה כל כך הרבה טלטלות, אני לא מצליחה להבין איך אפשר לנהל מדינה במצב הזה. אדוני ראש הממשלה, אולי תעשה חישוב מסלול מחדש? באמת, ליבי איתך, זאת אומרת, אני לא מבינה, אם יש כל כך דברים שצריכים להעסיק אותך, כשיש מלחמה אצלנו באזור עזה, וכשיש לנו חטופים, וכשיש לנו מחאות, מתי יש לך זמן לחשוב בכלל על כל הציבור, כשלך יש חקירות ועכשיו הוציאו אותך מתוך עדות, ואתה צריך לטוס או-טו-טו להונגריה, כי בטח שם ייתנו לך איזה פרופיל או איזה מידע איך אפשר לצאת מכל הברוך הזה. אתה חייב ראש שקט, ולכן, עצתי: הכי טוב זה לעשות חישוב מסלול מחדש, לעמוד מול ציבור מדינת ישראל ולהגיד: תקשיבו, כנראה טעיתי כשאמרתי שאני מסוגל לנהל את האירועים. רק שהאירועים, אדוני ראש הממשלה, הולכים ונהיים מורכבים יותר, ובסוף יש לנו כאן מדינה ואזרחים.
כבוד היושב-ראש, אנחנו התבשרנו על העלאת שכר המינימום במשק. בכל זאת זרקו איזו עצם לכמה אזרחים. זה צעד מבורך, באמת, שמטרתו להבטיח רשת ביטחון, לא כזאת גדולה, אבל עדיין טוב ששכר המינימום עולה מ-5,880 ל-6,247. עם כל יוקר המחיה וכו', אני לא יודעת איך הסכום הנוסף יסגור שם על הפערים. אך עם כל זאת, אדוני היושב-ראש, מצער אותי שיש אוכלוסייה שלא חושבים עליה – אוכלוסיית מקבלי הגמלאות, שכידוע צריך גם להם לעדכן את הדיסרגרד שלהם. מי שלא יודע, דיסרגרד זה בעצם סכום שנקבע בחוק, שהכנסתו של הנכה – אם ההכנסה עולה על מה שנקבע, אז כמובן שלוקחים את זה ממנו. ואני מנסה לחשוב – ואגב, בנושא הזה, אני חייבת לציין שכבר פניתי למנכ"ל הביטוח הלאומי מר כהן, ואני כבר שבוע מחכה לתשובה איך אנחנו מתייחסים.
ואני אומרת, כחברה מתוקנת, שאנחנו לפחות שואפים או מייחלים לה, לשלב את כל מי שיש לו מגבלה וצורך להיות חלק מאיתנו, להתפרנס בכבוד – איך הדבר הראשון שחושבים עליו זה דווקא לא עליהם. למה צריך בכלל שתהיה שאלה כזאת בסגנון? מדוע לא ברור שכשיש העלאת שכר מינימום לאזרח מן היישוב, אותו דבר צריך להיות, כי גם אנשים שלנו שסובלים ממגבלה, הם חלק בלתי נפרד, ולא ייתכן שהפרוטות האלה – ובאמת זה פרוטות, כי בסוף אתה מסתכל על קצבת הנכות, ומשום מה יש איזו תיאוריה שקצבת הנכות נועדה לאיזה הפי אנד, לנופשים, לחופשות. לא לא, קצת התבלבלתם. קצבת הנכות נועדה לכמויות תרופות שהם צריכים, למטפלים, לצרכים שלהם, ואף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות במקום שהוא צריך את הכספים האלה. ואם הייתי יודעת שקצבת הנכות הולכת באמת לאיזה פן מאושר לאותם אנשים, ניחא. זה לא המציאות, ולכן אני פונה מכאן לשר העבודה והרווחה, שר העבודה, שאני לא פוגשת, כי הוא נורבגי, אז אני לא מצליחה לפגוש: בבקשה תתייחס לסוגיה הזו, וכמה שיותר מהר. תודה רבה.
461 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.