קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – ינון, שלום. הבוקר כשהתעוררתי החלטתי ללבוש ז'קט צהוב, שלא נשכח שיש 59 – – –
אז היום כשהתעוררתי החלטתי ללבוש ז'קט צהוב, שלא נשכח שיש 59 אחיות ואחים שלנו במנהרות החמאס שמחכים שנבוא להציל אותם, שמתחננים שנבוא להציל אותם, כורעים ברך שנבוא להציל אותם. אין להם זמן; כל יום הוא קריטי. הם מודדים את הזמן בשניות, לא בדקות, לא בימים, לא בחודשים, לא בשנה וחצי. כמו שזה נראה, ההחלטה של ראש הממשלה לחזור ללחימה בעצם משרתת אינטרס שלו. נתניהו רוצה שהמלחמה תימשך. המלחמה מסיטה את דעת הציבור מהדברים החשובים באמת במדינה. זה מבטיח לו את שלמות הקואליציה, זה החזיר לו חברים טובים הביתה, לקואליציה הגדולה והמושחתת, אז ביטחון הקואליציה הוא לפני ביטחון ישראל.
אנחנו רואים את המילואימניקים שכבר מותשים, שחוקים, כורעים תחת הנטל. מדברים פה על ירידה ברצון לשרת, ביכולת לשרת, קריסה כלכלית של משפחות, פיטורים – ארבעה מכל עשרה פוטרו או איבדו את מקום עבודתם. אותו מגזר יצרני שנושא בנטל, שהכול על הכתפיים שלו, שמשלם מיסים – ארבעה מתוכם, שכבר נלחמים שנה וחצי, פשוט קורסים. ונתניהו מחדש לחימה כשברור, כשברור, ש-59 אנשים נמצאים עכשיו בסכנת חיים.
רק שוו בדעתכם מה היה קורה אם ב-7 באוקטובר היו נחטפים 59 חיילים ואזרחים, רק 59. הרי הארץ הייתה רועשת וגועשת. אז נתניהו מדבר איתנו באחוזי הצלחה: נחטפו 251 – תראו כמה החזרנו, כמעט 200 חזרו. לא, 59 חטופים וחטופות עדיין בעזה. אם היו נחטפים רק 59, הרי לא היינו ישנים. היינו באותה סערת רגשות.
היינו בחוץ במחאות ובלשכות המאולתרות שלנו בכיכר, פה, ברחוב קפלן, ומסקנה אחת יש לי: אין יותר אמון בממשלה הזאת. אין יותר אמון בראש הממשלה. העם כולו רוצה, רוב העם רוצה לצאת לבחירות עכשיו. נראה לי שאחרי השנתיים וחצי ההזויות האלה, עם ההפיכה המשטרית, ובטח ובטח אחרי 7 באוקטובר, ממשלת ישראל צריכה להכריז על יציאה לבחירות, וכמובן – לוועדת חקירה ממלכתית.
בכל מקרה, הרי במציאות אחרת היינו יוצאים לבחירות מזמן. זה שנתניהו לא יוצא לבחירות, זה שנתניהו כל הזמן מפזר רימוני עשן – בסופו של דבר, מי היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר? מי הראש? מי אחראי?
אה, בן-גוריון. בטח מפא"י אשמים באירועי 7 באוקטובר, נכון?
אז אין, אין דבר יותר חשוב ודחוף מ-59 החטופים, ובמקום לעשות עסקה עכשיו על כולם, להפסיק את המלחמה ולהתחיל לטפל בדברים חשובים נוספים – אם זה האיום האיראני, אם זה הנורמליזציה עם – – –
נגמרו לי? זה לא חמש דקות, אדוני?
402 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.