קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים – יש פה שניים, כל הכבוד.
כן. חבריי חברי הכנסת – זהו, השר עמיחי, הבנת שיש שניים ואתה הולך?
חבריי חברי הכנסת, אתמול פורסם ש-41% ממשרתי המילואים פוטרו או שנאלצו לעזוב את עבודתם בגלל שירות המילואים, ו-75% ממשרתי המילואים חוו פגיעה כלכלית מאז תחילת המלחמה. ואני שואל את חבריי לממשלה: מה אתם עושים כדי לעזור להם? אתם באמת חושבים שלתת להם כרטיסים לקולנוע ולפופקורן, לתת להם כל מיני עדיפויות במכרזים לא רלוונטיים, או לדרוש מהם למלא 300 טפסים כדי שהם יקבלו מתישהו החזר, זה הדרך לעזור למילואימניקים?
המילואימניקים האלה – המשפחות שלהם מתפרקות, העסקים שלהם קורסים, שנות הלימוד שלהם יורדות לטמיון. אתם באמת חושבים שאפשר לעבוד עליהם עם כמה ממתקים שאתם מחלקים להם? המילואימניקים שלנו צריכים חילוף, ומי שיכול להחליף אותם זה האחים החרדים שלנו. הם אלה שנמצאים, הם אלה שיכולים להחליף אותם.
ואני פונה מכאן לאחים החרדים שלנו, שאתמול יצאו לחופשת בין הזמנים של פסח, אחרי זמן חורף בישיבה, ואני רוצה למקד את הדברים שלי באלה שלא לומדים ברצינות, באותם אלה שלא יושבים בישיבה ולומדים ברצינות שלושה, ארבעה סדרים ביממה, אלה שלא מסוגלים ללמוד 12, 16 שעות ביממה, ויש רבים כאלה, כי אנחנו יודעים כמה קשה ללמוד תורה ברצינות הרבה מאוד שעות. אתם, אלה שלא לומדים ברצינות, איך אתם יכולים להסתכל בעיניים של אנשי המילואים ולצאת עכשיו לחופשת בין הזמנים בבית שלכם? לצאת לטיולים בארץ, לשבת בליל הסדר עם המשפחה שלכם, כשאתם יודעים שאלפי אלפי מילואימניקים יהיו מחוץ לבית עכשיו, בחגים? הם לא יהיו בליל הסדר בבית, אבות לילדים. אתם, בחורים צעירים בין גיל 18 ל-24, 26, אתם תהיו בבית עם המשפחות, והמילואימניקים ישמרו עליכם. איך אתם מסוגלים?
אבל באמת, הציפייה שלנו שהאחים החרדים שלנו יהפכו בבת אחת לציונים היא פחות רלוונטית, לצערי. ולכן, אין מנוס מסנקציות כלכליות, מתמריצים כלכליים שמוכוונים לפרט. זה הדבר היחיד שיביא בטווח הבינוני והארוך לגיוס של אחינו החרדים.
היה פה בשנת 2003 שר אוצר שעשה תפקיד לא רע. הוא לימד אותנו שגם האחים החרדים שלנו מושפעים מתמריצים כלכליים. זה מה שצריך לעשות עכשיו – תמריצים כלכליים עם סנקציות כלכליות שמוכוונות כלפי הפרט. כי מה לעשות? בנושא הזה של גיוס, האחים החרדים שלנו הם תינוקות שנשבו. הם תינוקות שנשבו. הם לא גדלו על האתוס של לשרת בקרבי. הם לא חלמו להיות יום אחד חיילים קרביים. הם לא העריצו חיילים קרביים גדולים מהם. הם גדלו על אתוס אחר. ולכן, לצפות מהם שבבת אחת הם יהפכו לציונים – זה לא יקרה.
אבל פה אני פונה לחברי הממשלה הציונים, לחברי הקואליציה הציונים: איך אתם יכולים לתת לזה יד? איך אתם יכולים לתת יד לסרבנות המונית לשירות בצה"ל? מה שאחינו החרדים עושים זה סרבנות לשרת בצה"ל, ואתם מממנים את זה, אתם תומכים בזה, ובמיוחד שר האוצר סמוטריץ', שמלמד אותנו שיש מפלגת ציונות דתית ויש ציבור ציוני-דתי, ואין שום קשר ביניהם. סמוטריץ' לא מייצג כהוא זה את הציבור הציוני-דתי, שחושב שהאחים החרדים שלנו צריכים להצטרף עכשיו למאמץ המלחמתי, לשמור על המדינה, להיות חלק מהמצווה הזו של הגנה על המדינה. סמוטריץ' עושה בדיוק הפוך – מממן ומתמרץ את אחינו החרדים לסרב לשרת בצה"ל. תודה.
487 מילים של מתן כהנא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.