קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, היושב בראש, הימים הם קשים ומאתגרים, וגם בהמשך לדברים שנאמרו פה לפניי, אני חושב שיש עיוות בסדר העדיפויות של הממשלה הזאת. אבל לא כדי לטשטש את המחלוקות, אני מבקש להעמיד לצד הדברים הכואבים והקשים גם את הטוב. הבוקר, בשדות נחל עוז אספו תפוחי האדמה עד התלם האחרון מול שג'אעיה.
בשבוע שעבר, משפחת בריף, שאיבדה את הבן שלה יונה, שנלחם בכפר עזה ו-417 יום נלחם על חייו, החליטה ביום הולדת שלו לאסוף תרומות דם עבור אחרים. משפחה מיוחדת. ככה היא ביקשה לציין את יום ההולדת של הבן שנפל – ביקשו לעשות 417 מנות דם כמספר הימים שהוא נלחם על חייו. בסוף הגיעו ל-470. אגב, לתרומת הדם הגיעה גם שיר סיגל, הבת של אביבה וקית'. קית' בבוקר החליט גם הוא עצמו להגיע. הוא לא יכול היה לתרום דם מטעמים מובנים, אבל הוא בחר לבוא לשבת עם המשפחה. הוא נחטף מכפר עזה; יונה נפצע בכפר עזה.
באותו ערב הייתה גם השקת האלבום של ענר שפירא, אותו גיבור מהמיגונית. האלבום שלו "מחפש אהבה" – פעם ראשונה הושק אלבום בלי האומן עצמו, שנהרג באותו קרב הירואי. על הבמה, לפני שהושק האלבום, עלו ניצולי המיגונית, ובהם גם אור ואליה, שניצלו בזכות ענר. כל האנשים שענר הציל עלו על הבמה, יחד עם קובי אהל, אבל של אלון, שעדיין בשבי, יחד עם ג'ון ורייצ'ל גולדברג פולין, ההורים של הרש, שניצל מהמיגונית ואז נרצח בשבי.
אני חושב שההורים הנפלאים של ענר, שירה ומשה, כמו ההורים רייצ'ל וג'ון, כמו דייוויד והייזל בריף וכמו קית' ובתו שיר, מלמדים את כולנו שגם בתוך הכאב הגדול והמחירים העצומים, אפשר להמשיך לעשות טוב. תודה רבה.
253 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.