קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, יושב-ראש הקואליציה, אתה עבדת קשה.
אדוני, אנחנו רק צריכים כולנו לזכור, לפני שאנחנו מעלים ולפני שאנחנו מתווכחים ולפני שאנחנו מדברים – אנחנו צריכים לזכור ש-59 חטופים נמצאים במנהרות החמאס. טלי, בבקשה, גברתי, תדברו בשקט. טלי, בשקט. אתם יכולים לדבר, רק בשקט.
אמרתי ש-59 חברי כנסת – חס ושלום. 59 – לא, אני לא רוצה להוסיף עוד משום סוג. 59 אנשים נמצאים בתוך מנהרות החמאס – איום ונורא – ואנחנו עסוקים כאן באלף ואחד דברים אבל לרגע שוכחים את המציאות הקשה הזאת.
ואני מציע לכל חבריי, ואני מבקש, ללא שום הבדל והדעה הפוליטית שלך – מי שעולה לכאן מזכיר אותם. בואו נעשה – זה היום האחרון למליאה, היום ומחר. כל מי שעולה, שר או חבר כנסת, בפתיחת נאומו מדבר על החטופים חצי שנייה, להסביר שהם לא נעלמו מעינינו. הזעקה שלהם נשמעת, ואני מבקש מכולם.
ההתקפה אתמול בממשלה וההשתלחות באמצעי התקשורת, בתאגיד, בגלי צה"ל – אמרת, אדוני השר קרעי: בשביל מה צריך את גלי צה"ל? וראש הממשלה אמר: למה צריך את התאגיד? ושמעתי אותך גם, אדוני היושב-ראש. אני צריך להבהיר, אם אתם לא יודעים, ואני משער שאתם יודעים: ערך היסוד, אחד מערכי היסוד החשובים ביותר בכל דמוקרטיה בעולם הוא חופש העיתונות. זה ערך יסוד, כמובן עם הגבלות וכמובן עם אלף ואחד דברים שהם מבחינת מה מותר ומה אסור להגיד. אבל המנעד הדמוקרטי מאפשר לך – ועל זה צריכה להיות גאוותנו – הוא מאפשר לך מרחב גדול מאוד שבו אתם יכול להביע את דעתך, גם אם היא מנוגדת לתפיסת הממשלה. יתרה מכך, החוקה הדמוקרטית באשר היא מגינה על חופש הביטוי, ואומרת לממשל: גם אם הם מבקרים אותך ומדברים נגדך, אתה צריך לתת להם את הזכות לעשות את זה.
אנחנו עדים לאיזו השתלחות חסרת תקדים – ואני פה הרבה מאוד שנים – שגופי התקשורת הפכו להיות לאויב. אם עיתונאי מדבר לא כמו שהממשל רוצה שהוא ידבר, הוא הופך להיות לבוגד, הוא מאוים ומשפחתו מאוימת. אם חס ושלום מישהו מעז לבקר את המדיניות בכלל, הוא מטרה לחיצים שלעיתים לא נשמעים במדינות דמוקרטיות. מה מפריע התאגיד? אז מה אם יש עיתונאים שחושבים אחרת? אז מה אם יש עיתונאים שמעבירים ביקורת? מה, עלינו לא מעבירים ביקורת? מישהו מכם, לא מעבירים עליו ביקורת היום, עם הרשתות? אנחנו כולנו חוטפים – – –
טלי, אין לך מושג, על כולנו. אבל יש משהו בזה, היות שהסכמנו שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, בשלטון דמוקרטי, ואני מאוד מקווה שהוא לא ישתנה, אנחנו צריכים להבין שזה חלק מהמשחק. אני לא רוצה לדבר על הפקות המקור, כי אז אני מרים לשר קרעי, כי מי שקורא את ההצעה שלו – אז הוא אומר: אנחנו נסגור את החדשות אבל נשאיר את המקור. לא, אני רוצה לדבר על החדשות, על זה שמותר להעביר ביקורת.
כשהייתי בצד השני והייתי בממשלה, מעולם לא באתי לחבריי באופוזיציה כשהעבירו עלינו ביקורת ואמרתי להם: תסתמו את הפה. מעולם לא. גם לא קראתי לאף אחד מהם "בוגדים". תבדקו אותי. מעולם לא. עמדתי כאן כשר, שמעתי – כאן ישבו, מיקי, אתה זוכר? ואמרו לנו דברים נוראיים. התווכחתי איתם אבל מעולם לא אמרתי לאף אחד מהם "בוגד". בואו ניזהר בלשוננו. תודה רבה, אדוני.
495 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.