קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, דובר רבות על הרעיון היצירתי שיצא לנשיא המעצמה הגדולה בעולם, נשיא ארצות הברית, שרק נכנס לתפקיד, להיות נשיא של ארצות הברית, והוא חושב שקיבל לכיס שלו, אולי לכספת שלו, את הקושאן והטאבו על כל מדינות העולם, על כל העמים. הוא חושב שהוא יכול לעשות כל דבר ולהגיד כל דבר.
האמת, בשבילי, הוא לא מדאיג אותי, ואני לא חושבת ולא חוששת. מה שמדאיג אותי זה הצהלה והאופוריה שהייתה כאן במדינה, שאנשים מאמינים שזאת באמת דרך לפתור סכסוך מדיני. איך זה יכול להיות? האם מישהו חושב בהיגיון, ברגע של אמת? ברגע של שפיות הוא חושב שפתרון זה להגלות עם שלם מהמולדת שלו? אני אומרת לכם, זה לא סתם הגליה. יש לזה שם באמנות הבין-לאומיות, בבית המשפט הבין-לאומי – זה טיהור אתני, לא משהו אחר. וחבל, חבל שאנשים בונים תקוות על פתרון כזה במקום שיגידו, יקומו ויצעקו: לא, אנחנו רוצים לחיות בשלום. אנחנו רוצים להחזיר את החטופים שלנו בשלום. אנחנו רוצים לחיות ליד העם הפלסטיני בשלום. מגיע גם לילדים בעזה ולנשים לחיות בשלום. לא. הם מסכנים את העולם, את האזור, מבעירים את הכול סתם, כי מישהו זרק רעיון, בעיניי רעיון הזוי, רעיון לא ראוי.
השאלה היא, האם זה כבר מאוחר לחשוב אחרת? אני אומרת לכם, זה לא מאוחר. תצילו את עצמכם מתוך הגיהינום שאתם מכניסים את כולנו לתוכו. תודה.
211 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.