קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן לא תומך בהצעת האי-אמון, אבל כן יש לי דברים לומר לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מניח שגם אתה ראית אתמול את הדיווחים על המטענים שאנשי חמאס מטמינים בצפון הרצועה, בציר פילדלפי, ואת הדחפורים 200 מטר מהגבול, אותם דחפורים שאנחנו זוכרים שב-7 באוקטובר פרצו את הגדר ונמצאים שם שוב כעת.
וחיילי צה"ל לא יורים. הם לא יורים מפני שהם קיבלו הנחיות לא לירות. אני אומר את הדברים הללו ולא מאמין. אחרי 7 באוקטובר מחבלי חמאס מתקרבים לגדר וחיילי צה"ל מקבלים פקודות שאסור להם לירות. מה קרה לנו? איבדנו את השפיות לגמרי? הפסקנו להיות חפצי חיים? לא למדנו שום לקח מהקונספציה ומהתוצאות שהיא הביאה עלינו?
מאות מחבלים ארורים שהיו צריכים לסיים את חייהם על הגרדום משוחררים לחופשי כשמדינת ישראל אפילו לא יכולה להחליט לאן הם הולכים. זו תוכנית כבקשתך לטרור. ראש הממשלה, אתה הרי יודע וכולם יודעים שהם יחזרו לרצוח. מה נגיד לאימהות, לאלמנות, ליתומים שחלילה היקירים שלהם יירצחו בידי משוחררי העסקה המופקרת הזאת?
אדוני ראש הממשלה, אנחנו מעריכים אותך, אבל קשה לנו מאוד להסביר את ההתנהגות שלך. פעם התירוץ היה ביידן, פעם גנץ, פעם איזנקוט, פעם גלנט, פעם הרצי, אבל היום, אדוני ראש הממשלה, למה אתה לא עושה את זה? למה אתה לא מאמץ את האולטימטום של הנשיא טראמפ? למה אתה לא מוריד שערי גיהינום על עזה?
אני אומר שהבעיה היא לא רק בעסקאות מול חמאס, הבעיה היא שממשלת ה"ימין" הזאת, שאמורה להיות חזקה ונחרצת, מתגלה כממשלה רופסת. היית בשבוע שעבר בוושינגטון אצל הנשיא טראמפ. תסתכל עליו, תלמד ממנו איך מנהיגים, תראה איך מקבלים החלטות באומץ, איך מי שנבחר בידי העם להנהיג, מנהיג בלי למצמץ. אני מכיר את כל הסיפורים, התירוצים, ההסברים, אבל בסופו של דבר לממשלת ישראל היום אין שום תירוץ.
286 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.