תמיכת הממשלה והקואליציה בהצהרות טראמפ הובילה לסיכול עסקת החטופים והסכם הפסקת האש

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. 7 באוקטובר הוא במובנים רבים רצח קנדי שלנו, כי אין ישראלי שלא זוכר בפרטי-פרטים את היום הזה ואין ישראלי שישכח. לכל אחד מאיתנו יש תמונה שלמה בראש. אני זוכר את עצמי יושב שם במרתף עם הבת שלי, עם המאבטחים שעומדים מודאגים ליד הקיר ומנסים להבין מה קורה, והטלפונים, ודבי מצלצלת אליי מהבית בשדרות, לוחשת, כי יורים לה מחוץ לבית, ועוד זוג חברים מתקשרים ואומרים: אנחנו לא יודעים איפה הבת שלנו, ולמרבה הצער היא נספתה. וזה טבוע בנו.

אבל מעבר ליום הזה, תחשבו מה קרה לכם מאז היום הזה, תחשבו מה קרה בחייכם מאז 7 באוקטובר – אנשים שפגשתם; הפגנות שהלכתם אליהן; יושב פה שר האוצר – תקציבים שעברו ולא עברו. אני, כמובן, אין לי את הזכות לדבר על מה שעבר מאז על גדי, שיושב פה, ועל משפחתו. תחשבו על כל התקופה הזאת. נסענו, חזרנו, נפגשנו עם אנשים, אנשים שהתפרקו, אנשים שאספו את עצמם מחדש.

ובכל הזמן הזה, בכל הזמן הזה שעבר מאז 7 באוקטובר, גל וזיו ברמן, שהמשפחה שלהם שם ביציע, נמצאים לפי כל מה שאנחנו יודעים במנהרה של שישה מטרים, מורעבים, מוכים, כבולים בשרשראות. אפילו לא נעים לי לדבר על זה מול המשפחה, אבל אלה העובדות. כל הזמן הזה, 500 יום שבהם אתם חייתם, 500 יום שבהם המשפחה באה אליכם ביום שישי בערב, 500 יום שבהם עבדתם, נזפתם, ננזפתם, צעקתם, צחקתם, ביליתם, נסעתם, חזרתם – הם ישבו במנהרה של שישה מטרים, כבולים וכלואים ומוכים וחבולים, ובעיקר נטושים על ידי מדינה שאמורה הייתה להחזיר אותם הביתה כבר לפני הרבה מאוד זמן.

תשחזרו, תשחזרו מה עבר עליכם ב-500 הימים האחרונים. תשחזרו דברים שהצחיקו אתכם, דברים שגרמו לכם לבכות – כי היה מספיק על מה. תשאלו את עצמכם כמה תוכניות טלוויזיה שמעתם, כמה פלייליסטים של מוזיקה הרצתם באוזניות שלכם, כמה פעמים פגשתם אנשים שאתם אוהבים, כמה פעמים פגשתם אנשים שאתם לא אוהבים. כל הזמן הזה גלי וזיו ישבו שם במנהרה, הם ומתן ועומר ועומר. ואנחנו לא יודעים מי חי ואנחנו לא יודעים מי מת, ואנחנו לא יודעים מי נושא תפילה ואנחנו לא יודעים מי כבר לא יכול לשאת תפילה.

ואין שום סיבה בעולם לא להחזיר אותם. כמובן, חמאס אשם בכול. אני ישבתי אתמול עם מזכיר המדינה האמריקני והסברתי גם לו ולצוותו: אין שום סיבה פוליטית לא להחזיר אותם. התכוונתי לזה יותר ממה שהתכוונתי לכל דבר שאמרתי בחיי הפוליטיים: יש רשת ביטחון לעסקת חטופים – לעשות אותה עד הסוף ולהחזיר את כולם הביתה.

בשם כנסת ישראל אני מרכין את ראשי מולכם על זה שהם עוד לא חזרו. בשם כנסת ישראל אני מתנצל בפניכם על זה שהם עוד לא חזרו. אלה ימים של כאב לכולנו. כמובן, אנחנו ניסע לכיכר להיות איתכם ביום הזה. 500 הימים האלה הם 500 יום יותר מדי, ולא מילאנו את חובתנו עד שהם יחזרו הביתה, והממשלה שבמשמרת שלה הם נחטפו לא מילאה את חובתה עד שהחזירה אותם הביתה. תודה רבה.