תמיכת הממשלה והקואליציה בהצהרות טראמפ הובילה לסיכול עסקת החטופים והסכם הפסקת האש

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת לפיד, אני קודם כול באמת מפציר בך, וזו הזדמנות טובה, לחזור בך מהאמירה שנדמה לי שגם אתה יודע שלא היית אמור לומר. אמרת לגביי, אבל זה הרי לא לגביי, אני לא איש פרטי – –

– – כביכול אני, הציבור שאני מייצג, מתנגדי העסקה, רוצים להחזיר, חס וחלילה – למה אתה יוצא? שיח מתורבת בין אחים, שותפים לדרך, למדינה. אני חושב שעם ישראל נחשף בדיוק – זה עצוב, אגב, זה עצוב. לומר על הציונות הדתית, ששלחה את מיטב בניה גם כדי – – –

הוא כן דיבר על הציונות הדתית שאותה אני מייצג ושהיא מתנגדת לעסקה.

אני חושב שלומר עלינו – –

– – שאנחנו רוצים להחזיר, חס וחלילה, את ה"הותר לפרסום" – – –

אני, אגב, חשבתי שהוא טעה. אנחנו כולנו בסערת רגשות לפעמים מועדים ואומרים דברים שלא ראוי שייאמרו, וחשבתי שבשיח נעים בינו לביני, כפי שראוי תמיד בין אחים, ובטח במדינת ישראל במלחמה אחרי 7 באוקטובר, אפשר ללבן סוגיה, ונדמה לי שהיה ראוי שהוא גם היה חוזר בו.

זה בסדר, אפשר לנהל ויכוח נוקב מאוד על העסקה. לי ברור שיש על שתי כפות המאזניים טיעונים מאוד מאוד כבדי משקל. אני לא מזלזל, חלילה, ולא שולל את הלגיטימציה של מי שחושב אחרת ממני ותומך בעסקה, למרות שאני משוכנע שהיא רעה ומסוכנת – –

– – ועלולה להחזיר חלילה הרבה מאוד הותרו לפרסום, מעמידה בסכנה גדולה הרבה מאוד יהודים שעלולים להירצח, כי 82% מהמחבלים המשוחררים – – –

מירב, יש לך הצעה עוד מעט, לא? נדמה לי שאת גם הולכת להקריא.

אה. לא?

אתם מאותה סיעה. אבל אני יודע מה דעתך, מירב.

ואני בעיקר מתקומם מול מי שמבקש להציג את מתנגדי העסקה כמי שחלילה ליבם גס, או לא חשוב להם שהחטופים יחזרו. חשוב לנו מאוד שהחטופים יחזרו, והם לנגד עינינו תמיד, הם וסבלם ומשפחותיהם, ואין מי שלא כואב וכועס כשראינו את התמונות בשבת שעברה, לפני שבוע וחצי.

ידענו, ודאי שידענו. ידענו, ואנחנו יודעים גם עכשיו.

אז אני מסביר. אני עדיין חושב שלשחרר מאות מחבלים רוצחים, עם דם על הידיים, שיחזרו לרצוח יהודים, זו טעות קשה. אני חושש מנהרות, נהרות של דם שיבואו כתוצאה מן העסקה הזאת. אני חושש – – –

אני חושש מאוד מהמסר שלפיו מי שרוצה להכניע ולנצח את מדינת ישראל – – –

לפני חודשיים בערך נסעתי במוצאי שבת לניחום אבלים ביישוב ברוכין אצל משפחתו של סמל ראשון נבו פישר, השם ייקום דמו. הוא היה מפקד טנק בחטיבה 401 ונפל בצפון הרצועה. אחותו רעות לביא ביקשה ממני שבפעם הבאה שאני עולה לדבר על הדוכן – אני חושב שהייתה פעם אחת שעליתי ולא זכרתי את זה, והפעם ידעתי מראש שאני עולה, אז נזכרתי בזה. היא אמרה לי: תשמע, בפעם הבאה שאתה עולה על הדוכן בכנסת – אגב, אני לא חושב שהיא ממצביעיי – תעביר מסר ממני, מרעות, אחותו של נבו, לכל החברים שלך בכנסת: אנחנו מסתכלים עליכם כעם וממש רוצים לראות אתכם מדברים אחרת, מנהלים שיח. תתווכחו, תחלקו, תפעלו ותקדמו ותצביעו איש לפי ערכיו, אמונותיו והשקפותיו. נקודת המוצא היא שכולנו רוצים את טובת מדינת ישראל, כולנו רוצים את החזרת כל החטופים וכולנו רוצים את השמדת חמאס ואת ביטחונה של מדינת ישראל, וזה בסדר שכשיש מציאות מורכבת, יש שיקולים שונים, סברות שונות, דעות שונות, ואנשים מכריעים אחרת.

אז אני נושא את המסר הזה פה עכשיו על הבמה בשמה של רעות, אחותו של נבו פישר, השם ייקום דמו, ואני רוצה להשתדל – גם אני מועד בזה – אני רוצה להשתדל לנהוג כך בעצמי. אמרתי כמה וכמה פעמים שחלק מחשבון הנפש שלי אחרי 7 באוקטובר היה גם על החלק שלי, מהמקום שהגענו אליו כמדינה, כחברה, כעם, ערב המלחמה. אז אני רוצה שנדע לנהל גם את המחלוקת הנוקבת הזו על עסקת החטופים בצורה מכובדת. ואני שוב אומר את דעתי, ואני אומר גם את עמדת הממשלה, שאני כרגע משיב בשמה, מכיוון שהממשלה שאני משיב בשמה חתמה וקידמה ומאמינה בשלב הנוכחי של העסקה למרות התנגדותי.

אני חשבתי שזו שגיאה. אני עדיין חושב שזו שגיאה. ממשלת ישראל החליטה אחרת – – –

כן, אמרתי, אני חושב שזו שגיאה.

כן. הינה, הצבעתי נגדו, מירב. אני הצבעתי נגד.

אני אסביר. אני אסביר.

אני אסביר. קודם כול, הוא עובד.

מירב, זה מפריע, אז תני לי. תני לי שלוש דקות.

אני חושב שהעסקה היא טעות קשה. אמרתי, שחרור מחבלים עם דם על הידיים שיחזרו לרצוח יהודים זה דבר מסוכן מאוד. לשקם את הנהגת חמאס בארץ ובחו"ל זה דבר מסוכן מאוד. חלילה יישפכו נהרות של דם על הדבר הזה. להעמיד כל יהודי בכל מקום בעולם בסכנה של חטיפה זה מסוכן מאוד. לבוא ולומר – – –

אל תוציא את דבריי מהקשרם. נו, באמת.

מאיר, אתה פעם שנייה עושה את זה. די, נו.

זה בדיוק חלק מלנהל שיח. הרי תראה את כל מה שאמרתי. אתה יודע שזה שקר מוחלט. אתם רוצים לחשוב ששקר שחוזרים עליו מאה פעמים הופך לאמת.

לא, ממש לא, דיברתי על הדה-לגיטימציה והלוחמה המשפטית נגד ישראל. אמרתי בהקשר הזה שהרשות היא נטל מכיוון שיש לה לגיטימציה במוסדות הבין-לאומיים, ותראו איזה נזקים היא עושה לנו ב-ICC וב-ICJ, וחמאס הוא נכס שכולם מתייחסים אליו כארגון טרור ואף אחד לא ייתן לו לגיטימציה לפגוע בנו. ואם זה נושא הדיון, אז נכון, ואני חושב שהוכח שצדקתי. אנחנו 16 חודשים מפרקים לחמאס את הצורה, ועד עכשיו העולם לא עוצר אותנו. זה לא היה קורה מול שום גוף אחר, כמו הרשות הפלסטינית, שנתפסת, לצערי, אגב – גוף טרור, תומך טרור, מממן טרור, מסית לטרור, עד היום הוא תומך בטבח ובחמאס ולא גינה אותו ולו פעם אחת, ועדיין בעולם, בגלל הצביעות העולמית, מתייחסים אליו כיכול לבוא בקהל. יש לו מעמד. הוא יכול לתבוע אותנו ב-ICC, ב-ICJ, לעמוד מאחורי דרום אפריקה, מדינות אחרות.

אל תהיו פופוליסטים. אני זה שב-2017 אמר שצריך לכבוש את רצועת עזה ולהשמיד את חמאס כשכולכם מחאתם כפיים. אני זה שישב שלושה שבועות במעצר שב"כ נגד הגירוש והפצרתי בגרון – –

– – הפצרתי בגרון ניחר: אל תצאו מגוש קטיף. תגרשו יהודים – תקבלו מדינת חמאס שאחר כך תעשה את 7 באוקטובר ותטבח בקיבוצים. הרי צעקנו שזה מה שיקרה. אתם באים אליי בטענות? מספיק. באמת מספיק.

עכשיו אני חוזר חזרה לעמדתי בסוגיית העסקה. הדבר המסוכן ביותר בעסקה הזו הוא המסר שיהדהד ממנה, חלילה, שמי שרוצה להוריד את מדינת ישראל על הברכיים צריך רק לחטוף יהודים. לא צריך גרעין איראני, לא צריך טילים. מול כל זה מדינת ישראל הגדולה והחזקה, ברוך השם, יודעת להתמודד. חיזבאללה צריך לחטוף שתי משפחות ממנרה או ממטולה ונגמר האירוע. יחטפו איזו משפחה ממנהטן שמטיילת בהודו, ייקחו אותה לאיראן, ויש גרעין איראני. כך מנצחים את המדינה היהודית. זה מסוכן מאוד.

הדרך היחידה לתקן את הנזק הקולוסלי הזה היא לוודא שחוזרים להילחם ומשמידים את חמאס. המסר שמהדהד בסוף התהליך הוא שמי שמתעסק איתנו וחוטף יהודים מת, נמחק, מושמד, גם אם בדרך היו לו הישגים טקטיים והוא הצליח להוציא מאיתנו משהו כי לא הייתה ברירה ורצינו להחזיר חטופים.

אני חושב שהם לא ימותו. אני חושב שאם אנחנו נגיד – – –

אם היינו אומרים שעל כל חטוף – – –

אני אומר את דעתי.

עוד רגע אני אגיד גם את עמדת הממשלה. עוד רגע אני אומר גם את עמדת הממשלה. דעתי היא שלו היינו אומרים לחמאס: על כל שערה שנופלת מראשו של חטוף, 5% משטח הרצועה מסופח לישראל, אחד, שניים, שלושה – תאמינו לי, הם היו שומרים על החיים של החטופים יותר מאשר על החיים של עצמם. אין משהו אחר שהם מבינים – – –

אבל אני רוצה להגיד לכם עוד דבר קשה וכואב, קשה וכואב, וזה הוויכוח המרכזי בינינו. בצד הכאב הגדול והכמיהה של כולנו להשבת החטופים, אני לא אקח את מדינת ישראל לכניעה, לתבוסה ולהפסד.

לא אסכן את קיומה ואת ביטחונה ואת עתידה, גם לא בשביל להחזיר את החטופים, וזה הוויכוח.

אתם מסתכלים – – –

מתו למעלה מ-420 חיילים במלחמה הזו.

נכון, אנשים שלנו, ודאי, זה אנשים שלנו.

אלפים אלפים מתו לאורך מלחמות ישראל, אנשים שלנו. אני לא משעבד את ביטחונה של ישראל, וזה הוויכוח. אתם מסתכלים על הכול דרך הפריזמה הזאת – – –

תגידו לי, תושבי העוטף – אתם חושבים שהם יוכלו לחיות – – –

עכשיו נדבר על העמדה של הממשלה, מכיוון שהממשלה, שאני חבר בה, הלכה על העסקה הזאת. אני מכבד את זה, אגב. אני אחראי למכס, נכון, ואני אחראי לכל הבידוקים, ואני, כמו פקודת מבצע, דואג שייכנס הסיוע, למרות שאני לא אוהב את זה ולא מאמין בזה, כי אני ממלכתי, ו-once המדינה שאני כל כך אוהב החליטה, אני משתף פעולה, עושה את תפקידי. אבל הממשלה שאני חבר בה אמרה: אנחנו מחויבים למימוש מלוא מטרות המלחמה, לרבות השמדת חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית, ולכן, שלב ב', שכולל הפסקת מלחמה, יהיה רק אם התנאים שלו יהיו – –

– – אין חמאס בעזה, לא אזרחית, לא צבאית, לא שלטונית, ראשיו גולים, הוא מתפרק מנשקו – –

– – עזה מפורזת, צה"ל נשאר במרחב הביטחון של הפרימטר ופילדלפי כדי שלא תהיה התעצמות מחודשת של טרור. אלה התנאים שלנו להפסקת המלחמה. אם חמאס מסכים, מצוין; אם לא, נחזיר את צה"ל לשם בכל הכוח ונכסח לו את הצורה.

מה אתם מציעים לתושבי העוטף? בואו אני אסביר לכם מה אתם מציעים. אתם מציעים לתושבי העוטף להמשיך לחיות שנים רבות במציאות שבה כל התראה, כל איזה סיב שנפתח – –

– – כל איזה מידע, כל איזו אמירה של הזרוע הצבאית – מייד, הכול בכוננות – – –

ודאי שלא. לא יהיה איום מעזה, לא יהיה חמאס, לא יהיה איום, וככל הנראה גם לא יהיו שני מיליון עזתים נאצים מעבר – – –

הינה, עוד פעם אתם עכשיו חושבים שאתם עובדים עם טיפשים.

אני מאוד רוצה להחזיר אותם. את יודעת להחזיר אותם מחר?

את משקרת. את יודעת להחזיר אותם?

את יודעת להחזיר אותם? את יודעת להחזיר אותם?

אני עושה מה שצריך. מירב – – –

מירב, אתם זורים חול בעיני הציבור. אתם מוכרים איזה חלום כאילו אנחנו עובדים עם טיפשים, כאילו חמאס זה קונוסים ואפשר לעבוד עליהם. בואו נעבוד עליהם: נחתום על הסכם להפסקת מלחמה, הטיפשים האלה, הפראיירים, יחזירו לנו מחר בבוקר, תוך שבוע, את כל החטופים – –

– – ואז נוכל לחזור להילחם ולהראות להם מה זה. אין חיה כזאת.

חמאס יודע שהחטופים הם תעודת הביטוח שלו, ולכן הוא לא יחזיר אותם, והוא ישמור את זה לאורך חודשים כדי לאלץ אותך לתת לו להישאר בשלטון ולהתחמש מחדש – –

– – ולמרר את החיים של תושבי הדרום, ולהעביר מסר שאפשר לנצח את מדינת היהודים באמצעות חטופים.

ולדבר הזה ממשלת ישראל, שאני אכן חבר בה בגאווה גדולה, לא תיתן את ידה.

אנחנו נחתור להשבת החטופים. אנחנו נביא כמה שיותר מהם הביתה, בעזרת השם.

לא נגרור את ישראל לתבוסה, להפסד, לכניעה. ועצוב לי – –

– – שיש במדינת ישראל ובכנסת ישראל אנשים שקוראים למדינת ישראל להיכנע.

זה מה שאתם קוראים. מדינת ישראל תיכנע לארגון טרור רצחני של נאצים שחטפו לנו – –

– – שחטפו לנו – – –

תראי את הסגנון. אני אומר לעם ישראל – – –

אני אומר לעם ישראל: תראו את הסגנון. תראו את הסגנון. תראו איך ראש אופוזיציה – אני מבין אותו, 6% בסקרים, מתרסק, הוא בלחץ, בפניקה מיאיר גולן, אז הוא בתחרות איתו, הוא בתחרות איתו.

הוא בתחרות איתו.

הוא כנראה בתחרות איתו מי יהיה יותר פרובוקטור ויפיץ יותר שנאה, פילוג ומחלוקת. בתוך מלחמה, כשהאחים שלנו נלחמים כתף-אל-כתף, כשכולנו מתמודדים עם האתגר הזה, ראש אופוזיציה לא מסוגל לנהל שיח מכובד, ענייני, אינטליגנטי, עם שר האוצר של הממשלה של המדינה שהוא חלק ממנה – –

– – קם, יוצא ומחרים. תתביישו לכם. חברת כנסת לא מסוגלת לנהל שיח, צורחת כמו כרוכיה, מקללת, מחרפת, מגדפת. אתם באמת מביישים את כולנו.

אני חוזר על הצוואה של האחות השכולה שמבקשת מאיתנו – – –

לא היה מעולם.

מיקי, אני מבקש ממך להסיר את החסינות, ואני אתבע אותך דיבה. אם אי פעם קראתי למישהו – – –

מיקי, אני לא יודע מי זה הבית הזה. אתה מדבר איתי. אני מעולם לא קראתי לך ולא לאף אחד מאחיי בוגדים.

מיקי, שנייה. מיקי, שנייה.

מיקי, אל תצא, אל תהיה ילד קטן.

נכון, במשמרת שלי זה קרה, מחובתי להחזיר אותם. במשמרת שלי גם חמאס תקף אותנו ומחובתי להשמיד אותו. במשמרת שלי המלחמה פרצה עם חיזבאללה ותפקידי להכריע אותו. במשמרת שלי תפקידי למנוע מאיראן להתגרען.

זה בדיוק ההבדל – זו המשוואה. זו המשוואה.

זו המשוואה. אתם דורשים ממדינת ישראל להיכנע. אתם מציעים – – –

אז תפסיקו עם סיסמאות. זה מה שחמאס דורש. חמאס דורש: כדי לקבל אותם חזרה, תיכנעו. זה מה שחמאס דורש: תיכנעו.

זה מה שחמאס דורש: תפסיקו את המלחמה, צה"ל נסוג, חמאס נשארת ברצועה, שיקום מלא של רצועת עזה, בלי שום מגבלות, בלי שום כלום. זה נקרא להיכנע.

חמאס בא ואומר: חברים, אתם רוצים את החטופים – תיכנעו. אנחנו לא ניכנע. נפעל כדי להחזיר את החטופים. נעשה כל מאמץ – אגב, עשינו, הצלחנו, ברוך השם, חלק גדול, ואני מקווה שנצליח עוד הרבה מאוד. לא ניכנע. נקודה.

אני אומר לכם, עצוב לי – בדעה, אבל זה בסדר, מותר לך להחזיק בדעה אחרת ממני; עצוב לי חוסר היכולת של מירב, של יאיר, של אנשים רציניים, לנהל שיח ענייני, נוקב, אבל בצורה מכובדת וראויה. ואגב, מיקי, אמרתי בפתח דבריי, גם אני מתנצל על דברים. היה לי חלק במקום שהחברה הישראלית הלכה אליו לפני המלחמה. נכון, הייתי אופוזיציה – – –

יכול להיות, נדבר על זה. גם לך היה חלק. אני לא בעד לעשות תחרות, לא בעד לעשות תחרות. מי שתמך באוסלו, היה לו חלק; מי שתמך בגירוש מגוש קטיף, היה לו חלק.

דרך אגב, אתם הייתם בממשלה כשחמאס הכין את כל התוכניות האלה. נכון שהוא מימש אותן, לצערי, אצלנו. אבל אני לא בעד לעשות עכשיו שיח האשמות. אני לא בעד שיח האשמות, זה לא העניין. יגיע הזמן, תהיה ועדת חקירה, יבדקו גם מי צריך לתת את הדין על הדבר הזה. אני לא בעד לעשות שיח האשמות. אני בעד לשלב ידיים כעם שנמצא במלחמת קיום, שמתמודד עם אתגרים עצומים, מהגרעין האיראני וכמובן עד הצורך להשיב חטופים, ויהודה ושומרון, ועוד הרבה מאוד אתגרים. נשלב ידיים לנהל ויכוח ענייני ומכובד גם כשאנחנו חלוקים.

מיקי, אמרתי. עוד פעם, מיקי, אני, את חשבון הנפש שלי על החלק שלי עושה על עצמי, ומשתדל מאוד – ואם אתה עוקב אחריי, אתה רואה – משתדל מאוד: שיח אחר אחרי 7 באוקטובר. ואני לא מתבייש להגיד שטעיתי והייתי לא בסדר.

לא, גם זה שקר. לא נתפסתי עם דלק, לא. אגב, השקר הגדול שנתפסתי עם דלק היה כשניסיתי למנוע את האיוולת הנוראה של הגירוש מגוש קטיף, שהביאה ל-7 באוקטובר. אבל גם לא נתפסתי עם דלק, זה עוד שקר שלא היה, לא נברא ולא משל היה.

מירב, עוד פעם, חבל שזה השיח. תראי איזה דמגוגיה. תראי דמגוגיה, תראי דמגוגיה. אני רוצה לנהל איתך שיח רציני, ועוד פעם דמגוגיה, 700 ליטר דלק. זה שקר שלא היה ולא נברא ולא משל היה.

ממש לא. לא הוגש נגדי מעולם כתב אישום.

רגע. נעצרתי, ישבתי שלושה שבועות במעצר שב"כ. זה אות קלון, אות קלון לדמוקרטיה הישראלית.

נחשדתי – תקשיבו טוב, עם ישראל – אני נחשדתי – לכול יש פרוטוקולים, לכו לבית משפט – נחשדתי במעורבות בארגון חסימות כבישים במחאה נגד תוכנית הגירוש מגוש קטיף שהקימה את חמאסטן.

כן, אבל היום כולם חוסמים כבישים. היום אתם נותנים תעודת כבוד לכל מי שחוסם כבישים. לכולם מותר לחסום כבישים. אני, אדוני היושב-ראש, נחשדתי במעורבות. אגב, מעולם לא הוגש נגדי כתב אישום. ישבתי שלושה שבועות באגף 7 בכלא שקמה באשקלון, בצינוק כזה של 2 על 2, שחור, 24 עם ידיים אזוקות, עם כיסוי על העיניים, יחד עם עוד איזה 70 חמאסניקים. בושה וחרפה למדינת ישראל. נחקרתי שעות, 12 שעות אזוק לכיסא. ברוך השם, זה חלק גדול מזה שאני פה. זה טוב מאוד, שלושת השבועות האלה גרמו לי לקבל החלטה שאני לוקח אחריות על מדינת ישראל, ובזכות זה אני פה. הלכתי, למדתי משפטים, הקמתי את רגבים, נכנסתי לכנסת. ברוך השם, אני לא בוכה על זה לרגע. אבל זה לא אות קלון לי.

תעודת כבוד לי שראיתי, ראיתי ממש את 7 באוקטובר, יחד עם הציבור הנפלא הזה, הציונות הדתית. וזעקתי והתחננתי, התחננתי שלא נצא מגוש קטיף, שלא ניתן לחמאס להשתלט על רצועת עזה ונקבל אחר כך את 7 באוקטובר. אז במקום – אני לא רוצה שיישאו אותי על כפיים. ביצעתי את חובתי כאזרח במדינת ישראל הדמוקרטית, אבל אריק שרון, הבולדוזר הזה, כחלק מהדריסה שלו את הדמוקרטיה, זרק אותי ואת חבריי למעצר של השב"כ. זאת תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית ולשב"כ, לא תעודת עניות לי, ממש לא לי. בעניין הזה אני גאה, ממש גאה, במאבק ההירואי והדמוקרטי למשעי נגד האיוולת, גם הלא-דמוקרטית. שרון דרס את משאל מתפקדי הליכוד, פיטר שרים כדי ליצור לעצמו רוב מלאכותי, נבחר על "דין נצרים כדין תל אביב". מצנע אמר שהוא יוציא שלושה יישובים בנצרים – –

– – אריק שרון הבטיח: דין נצרים כדין תל אביב. שקרן. הלך מייד, הפך את עורו – עומק העקירה כעומק החקירה – גירש 10,000 יהודים, הוציא מתים מקבריהם, פירק חבל ארץ, נתן אותו על מגש של כסף לחמאס, וקיבלנו את 7 באוקטובר.

עכשיו, אני לא בעד לעשות עכשיו את השיח הזה, באמת אני לא בעד. אני לא בעד.

אני לא בעד, אבל באמת, מספיק עם זה. עכשיו אני חוזר – – –

היו הרבה פחות, הרבה פחות. זו בדיוק הנקודה. קיבלת 1,200 נרצחים ביום, זה 100 שנה של מה שיכולת להיות ברצועת עזה.

מיקי, אני מכבד את זה. יש תפיסת שמאל בישראל: כניעה, נסיגות, נתחבא מאחורי קירות, גדרות. ברחנו מלבנון, הבטיחו לנו שהטילים של נסראללה יחלידו – קיבלנו מפלצת של חיזבאללה. הבאנו את אש"ף מתוניס.

אני קודם כל מנסה לתקן. אני אומר לכם, לדעתי, הקדנציה הזאת תהיה קדנציית התיקון. היא התחילה באסון נורא. אנחנו משנים את תפיסת הביטחון של ישראל, משנים אותה מקצה לקצה. אין יותר התחבאות מאחורי אוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. הרי ישראל איבדה את היתרון היחסי שלה – אדוני היושב-ראש, אתה רוצה שאני אסיים? אז אני אסיים עוד דקה.

מדינת ישראל איבדה את היתרון היחסי שלה בשלושת העשורים האחרונים. הרי מה היתרון היחסי שלנו? צבא גדול וחזק, ברוך השם – טנקים, תותחים, מטוסים, כוח אש. כשאתה נלחם מול צבא סדיר, זה מצוין – נכון, אדוני הרמטכ"ל לשעבר? כשאתה נלחם מלחמת גרילה מול מחבלים שמתחבאים ומסתתרים מאחורי אוכלוסייה כמגן אנושי, אתה מאבד חלק גדול מהיתרון היחסי שלך. אתה עם רובה, הוא עם רובה; אתה יכול להיות טיפה יותר מתוחכם. אנחנו הפכנו את הקערה בהקשר הזה, אמרנו: אין דבר כזה יותר. יש בעזה טרור בתוך אוכלוסייה? האוכלוסייה מקבלת התרעה של חצי שעה ללכת כדי להגן על חייה, ואנחנו משמידים. אותו הדבר בלבנון – פירקנו כפרים שלמים, הורדנו בניינים של קומות. אותו הדבר ביו"ש – תראו מה קורה במחנות הפליטים ביהודה ושומרון עכשיו.

איפה שיש טרור, אנחנו משמידים, משמידים את כל התשתיות של הטרור. אין לנו דרך אחרת. אנחנו משנים את תפיסת הביטחון של ישראל. אנחנו משנים את המציאות הביטחונית של ישראל.

שנה וחצי זה לא הרבה, מירב. זה לא הרבה. שנה וחצי זה לא הרבה לתקן 30 שנות אוסלו. יש פתגם ידוע שאומר: אבן שטיפש אחד זורק לבאר, עשרים חכמים מתקשים. ואלכ, 30 שנה יש מי שמילאו פה את כל הבאר באבנים.

(חברת הכנסת מירב כהן יוצאת מאולם המליאה.)

הביאו את אש"ף מתוניס, את המחבלים, נתנו להם נשקים. הייתי אז ילד בכיתה ח'. אבא שלי הגה את הפתגם, את הסיסמה, את הזעקה: אל תיתנו להם רובים. אני חושב שאת 1,000 המודעות הראשונות הוא הדפיס מכספו, ואנחנו כילדים – יש כבר התיישנות – הדבקנו את זה בירושלים עם סודה קאוסטית כזה. אל תיתנו להם רובים, התחננו. אל תביאו לפה את המפלצות של הטרור. התמודדנו עם אינתיפאדה, אבנים וסכינים. הבאתם לפה מפלצות של טרור. אחר כך, בגירוש מגוש קטיף, התחננו, הפצרנו. ואחר כך הבריחה מלבנון – כולם פה מחאו כפיים. היינו היחידים, אדוני היושב-ראש, הציונות הדתית – קראו לנו אויבי השלום, קראו לנו פסימיים, קראו לנו רואי שחורות, קראו לנו סרטן בגוף האומה, רבין קרא לנו, היחידים שראו נכוחה את כל הסכנות האלה. עסקת שליט – מדינה שלמה באופוריה, "הילד של כולנו". היחידים שהתנגדו, היינו אולי 5% שהתנגדו. הפצרנו, אמרנו: זה מה שיקרה. לשחרר את סנוואר – יישפכו פה נהרות של דם. היחידים.

ואותו הדבר עכשיו. אני לא שולל את הלגיטימציה של תומכי העסקה, אני אומר את זה כל הזמן. אני מבין את השיקולים. אני חולק עליכם.

מאיר, אתה יודע יפה מאוד שאורית ואני ראינו והתרענו בקבינט ערב 7 באוקטובר – –

– – שחמאס לא מורתע ושלא צריך להכניס דו-שימושי, שהממשלה הקודמת התחילה להכניס.

לא, ממש לא כולם אמרו. אף אחד לא אמר. כולם אמרו: חמאס מורתע, הכול בסדר.

לא החברים שלי. אתם הייתם בממשלה קודם. מי שהכניס דו-שימושי זה שר הביטחון לשעבר גנץ.

אבל אני באמת לא אוהב את זה, אני לא רוצה לעסוק בזה עכשיו. אחרי המלחמה, תאמינו לי, תהיה האבא של האימא של ועדות חקירה. כל אבן נהפוך פה, מאוסלו וקדימה, ונראה.

תהיה ועדת חקירה שהמפתחות שלה לא יהיו אצל בית המשפט העליון, שאין לי אמון בו. זה הכול. אין לי אמון בו.

תהיה ועדת חקירה הכי ממלכתית בעולם, לא במנגנון לא הגיוני שמפקיד את הוועדה בידי בית המשפט העליון ונשיאו, שאין לי אמון בו, זה הכול, והוא צריך להיות אחד הגורמים הנחקרים.

הרי בית המשפט העליון צריך להיות אחד הגורמים שיצטרכו לחקור את המעורבות שלהם בביטחון ישראל.

האם העתירות לבג"ץ שחייבו את צה"ל לאפשר לעזתים להתקרב לפרימטר ויצרו הגבלות על הוראות פתיחה באש, האם פסילת נוהל שכן, כל הדברים האלה – האם גם לבית המשפט יש חלק באירוע זה. יצטרכו לבדוק. אולי לא.

בוודאי שהגביל.

הגביל מאוד. הגביל מאוד.

הגביל, הגביל מאוד, ב-2018, לך תבדוק.

הגביל מאוד מאוד מאוד.

כדרכם של בג"צים כאלה, שמכניסים את כולם לתוך איזה סיר לחץ.

אתה תתבע אותי בשם בג"ץ? לא הבנתי.

אתה רוצה לתבוע אותי בשם בג"ץ?

אתה אמרת שחס וחלילה קראתי לך בוגד. לא היה ולא נברא ולא משל היה, אז תסיר חסינות, רק אל תגיד דברים לא נכונים. זה הכול.

בקיצור ולעניין, ממשלת ישראל, שאני מייצג כרגע באי-אמון הזה, מנהלת מלחמה בשבע זירות עם הישגים צבאיים פנטסטיים, ברוך השם, עם אתגר ענק של השבת החטופים, אבל עם מחויבות ברורה למימוש מלוא מטרות המלחמה, ובראשן השמדה מוחלטת של חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית. נתאמץ להחזיר את החטופים, לא ניכנע לארגון טרור, לא נפקיר את קיומה, את ביטחונה ואת עתידה של מדינת ישראל, ולא נייצר תמריץ לאויבינו בכל העולם לחטוף יהודים. תודה רבה.

אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני לא אאריך כמובן כמו בפעם הקודמת, אבל אני אתייחס בקצרה לשתי הנקודות שהעלית, גדי ידידי. לא זכרתי את זה קודם, וזה פלא בעיניי, הייתי צריך לומר את זה בהצעה הקודמת של חבר הכנסת לפיד, אבל הזכירה לי עכשיו חברתי השרה סטרוק הצעת חוק שהוגשה לפני חמש שנים שהחותם הראשון בה זה יאיר לפיד – עופר שלח, אביגדור ליברמן, עמר בר לב, ענת ברקו ומרדכי יוגב, זאת אומרת, כל המובילים הראשונים זה האופוזיציה של היום, שמאל, הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים. כמובן, סעיפי ההגדרות – "עסקת חילופי שבויים תיעשה בהתאם לעקרונות אלה: (1) לא ישוחרר יותר ממחבל אחד, לרבות מחבל שהורשע ברצח לפי סעיף 300 לחוק העונשין – – – תמורת החזרת חטוף אחד; (2) לא ישוחררו מחבלים חיים בתמורה לגופת חטוף; (3) הממשלה תכין רשימה סגורה של מחבלים, ממנה יוכל לבחור ארגון הטרור".

יש כזה, הלפיד והיפוכו. אתה מכיר, היושב-ראש? אני לא מצליח להבין. יושב בן אדם – –

לא, לא, לא דובר על חיילים. אל תגיד לי, לא דובר על חיילים. אני אקריא לך.

רגע, רגע, אבל לא דובר על חיילים.

סימון, אני לא אומר מה דעתי. אני קורא הצעת חוק של יאיר לפיד.

יש פה הגדרות. "חטוף: ישראלי" – לא חייל, ישראלי – "שנתפס על ידי ארגון טרור לצורכי מיקוח". "ישראלי: מי שהוא אזרח ישראלי כמשמעותו בחוק האזרחות". זה חטוף. אני לא יודע אם אני מסכים לזה. זה מה שיאיר לפיד – – –

לא יודע מה זה "אף אחד". כולם דמיינו.

בוא תקרא את דברי ההסבר. תן לי, למה אתה מפריע לי באמצע, סימון? זה לא יפה.

תן לי, אני אקריא לך. להפך, דמיינו, ולכן הגישו את הצעת החוק, כי ידעו שכשזה יקרה, מאוד קשה לעמוד מול זה. ידעו שצריך ליצור אינסנטיב שלילי לארגוני טרור לחטוף יהודים, ולכן רצו לחוקק את החוק הזה. לא אני, אני לא חתום שם. הייתי חבר כנסת פה, אני לא חתום. יאיר לפיד, עופר שלח, אביגדור ליברמן, עמר בר לב, ענת ברקו ומרדכי יוגב.

"הממשלה תכין רשימה סגורה של מחבלים, ממנה יוכל לבחור ארגון הטרור את המחבלים אשר" וכו' וכו'. ויש איזה אקסטרה: אם צריך ואין ברירה, "הממשלה תוכל להחליט על שחרורם של עד עשרה מחבלים", מעבר למפתח הזה של אחד לאחד, ובתנאי שהם "אינם מחבלים שהורשעו ברצח – – – במסגרת משא ומתן – – – אם סברה" וכו' וכו' וכו'. ויש פה גם הרעת תנאי כליאה וכו', ויש עכשיו דברי הסבר. אני רוצה להקריא מתוך מה שכתבה ועדת – – –

לפני חמש שנים, בכנסת העשרים. זה דבר מדהים, הצעת חוק של יאיר לפיד. עומד הבן אדם, בלי להתבייש.

לפחות תסביר מה השתנה.

עכשיו אני רוצה לקרוא לכם את דברי ההסבר מתוך הדוח של שמגר. אני רוצה להקריא.

וינוגרד, סליחה. אני רוצה להקריא מתוך דוח וינוגרד, מתוך דברי ההסבר.

שנייה. אומר השופט וינוגרד בדוח וינוגרד הידוע, שאגב לא פורסם, למרבה הצער, עדיין: "איש לא ישפוט את בני המשפחות של חטופים על שבעיניהם היעד החשוב, ואולי אף הבלעדי, הוא הצלת יקירם, אך מנהיגיה של אומה צריכים לקבל אחריות לא רק לחטופים ולמשפחותיהם, אלא לציבור כולו. אנחנו מאמינים כי הציבור בישראל יודע את הדברים האלה ויכול לקבל אותם ואת השלכותיהם – אם יוצגו בצורה עקבית, אחראית ורגישה."

"חשוב לציין כי אם אכן האתוס החברתי היה כזה שרוב הציבור היה סבור כי נכון לשלם כל מחיר לשחרור חייל חטוף, היה הדבר מעורר סימן שאלה משמעותי לגבי יכולתה של ישראל לשרוד באזור בו היא ממוקמת. התמיכה הציבורית הרחבה והכנה בכאבן של המשפחות אינה זהה לאמונה כי הדבר הנכון עבור ישראל הוא פעולה לשחרור חטופים בכל תנאי ובכל מחיר".

זו הוועדה. אלה דברי ההסבר לחוק שהחותם הראשון שבו הוא יאיר לפיד.

עכשיו, גדי, אני רוצה להגיד – אבל עזבי, המשמרת שלכם או לא. די, די, נו.

מה זה קשור? אבל אנחנו דנים – – –

פנינה, במשמרת של מי זה קרה זה לא קשור לשאלה אם המדינה צריכה להתאבד או לא. לא בגלל שזה במשמרת שלנו צריך להתאבד, או לא בגלל שזה במשמרת שלנו אתם מחליפים את דעותיכם כמו גרביים. זה בדיוק העניין – הפוזיציה.

אבל עזבי, תני לי לדבר עם חבר הכנסת איזנקוט.

הוא הציג ואני רוצה להשיב לו, כי אני מכבד אותו מאוד, מעריך אותו כאחד החכמים שיש במשכן הזה, וגם המנוסים, ומעריך את דעתו, החולקת על שלי מאוד מאוד מאוד.

אני רוצה איתו שיח מכובד. הקשבתי לכל מילה בדבריו. רוצה להשיב לו על שתי הנקודות שהוא העלה.

הנקודה היותר-בעייתית, גדי – במה שמכונה חלק ב' של העסקה, וזה עוד לא היה מאז קום המדינה. היו לנו עסקאות שחרור חטופים תמורת מחבלים, מג'יבריל – ועמדתי ידועה: עסקאות מופקרות ומסוכנות, ולא רק עמדתי, כמו שראינו, גם עמדתו של יאיר לפיד. לא היה דבר כזה שהסדרים מדיניים עוצבו ככניעה לאולטימטום של חטופים. את זה עכשיו חמאס רוצה לעשות פעם ראשונה. לשחרר אסירים, שחרור חטוף תמורת אסירים, כן מפתחות, לא מפתחות, ועדת וינוגרד, החוק של יאיר לפיד – בסדר, דיון, איך אומרים, עם זקן לבן, הרבה קולמוסים נשברו. לא היה דבר כזה שמדינה דמוקרטית ריבונית, ובוודאי לא מדינת ישראל, נכנעה והסכימה לסיום מדיני של מצב מלחמה. בא חמאס, אומר: אתה רוצה חטופים? אני אכתיב לך מציאות מדינית.

מה השלב הבא? יחטפו עוד כמה משפחות, ועכשיו בואו: מדינה פלסטינית, פנו יישובים, אחרת לא נחזיר את החטופים. יעמדו פה אנשים עם צהוב וזה ויגידו: בכל מחיר, בכל מחיר, חטופים מתים, נמקים במנהרות. הכול טוב, הכול נכון, הכול צודק – קדימה, מדינה פלסטינית. השלב הבא – איראן גרעינית. חבר'ה, יש חטופים, הם נמקים במנהרות, הם רעבים, מתעללים בהם, מתאכזרים אליהם. הכול נכון, הכול נכון. מדינה לא מסכנת את קיומה. אמר את זה וינוגרד, אמר את זה יאיר לפיד רק לפני חמש שנים בהצעת חוק בהקשר של מפתחות שחרור אסירים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר להיכנע מדינית ולקבל תכתיבים מדיניים מה יהיה המצב בעזה, מי ישלוט בעזה, איפה יעמוד הגבול ככניעה לחמאס.– זה מעולם – תמיד הייתה מלחמה, מלחמה הסתיימה באיזשהו הסדר מדיני ואחר כך עשו חילופי שבויים; מעולם אירוע השבויים לא היה חלק מלקבוע את מצב הסיום של המלחמה. זה מה שחמאס מבקש להכתיב לראשונה. זה איום קיומי על מדינת ישראל, קו אדום בוהק שאסור לחצות. אני מציע לכולם לחשוב על זה.

זו דעתי, זו דעתה של הממשלה שאני חבר בה, ואת זה אני אומר באחריות. עוד פעם, אין הלימה בין דעתי לדעתה של הממשלה בעסקה. מכבד את הממשלה, כמו שאמרתי, מקיים את חלקי, כי אני ממלכתי, אבל בהקשר הזה, זו עמדת הממשלה שאני כרגע מייצג.

עם כל ההבנה לכאב של המשפחות, וכמובן לא דנים אותן, עם כל ההבנה לסולידריות ולהזדהות החברתית – כי ליבנו יוצא. מי יכול לא להזדהות? אבל זאת מנהיגות. מנהיגות עובדת מהראש, שוקלת שיקולים, יודעת לעמוד מול הלכי רוח ולקבל את ההחלטות. אתה היית אין-ספור פעמים, גדי, בחדרים סגורים. ידעת שאתה לא יכול להסביר לציבור הרבה דברים. המון. זה מתסכל לאללה. מישהו רואה איזה משהו, התקשורת עושה אייטמים, וידעת שאתה לא יכול להסביר, כי מה לעשות, אלה סודות מדינה, וידעת שאתה צריך ללכת נגד הלך הרוח ולפעמים לקבל החלטות לא פופולריות, כי בזה נמדדת מנהיגות.

עכשיו אני אענה על חוק הגיוס. אני משוכנע, גדי, שאנחנו מקבלים את ההחלטות הנכונות בעניין הזה, בצד הרצון הכן להחזרת חטופים. אני בעיקר לא מסוגל לקבל מוסר כפול וסטנדרט כפול של אדם שיום אחד מגיש כזאת הצעת חוק – לא ברור לי על איזה סקרים הוא כנראה הסתמך אז וחשב שזה טוב לו – ועכשיו פתאום הוא ראש אופוזיציה, אז הוא 180 מעלות, לא איזה חשיבה מחודשת, איזונים. באיזו חמת זעם, לא מסוגל לשמוע אותי מדבר, הולך ועושה פה חרם ויוצא החוצה. משהו פה לא מאוזן, תסלחו לי.

עכשיו אני רוצה לדבר על הגיוס. אני רץ לנקודת הקצה: מה שאמרת, גדי, פשוט לא אמת. הרי לו היינו מוכנים לוותר על ההשתתפות של אחינו החרדים במצווה ובחובה הכל-כך חשובה של גיוס, כבר מזמן היה עובר חוק גיוס. אנחנו לא מוכנים. אנחנו נחושים לשנות את המציאות. אנחנו נחושים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אנחנו נחושים שאחינו החרדים, בצד החשיבות של לימוד התורה וההכרה בו כחלק מהזהות של מדינה יהודית – הם ישרתו בצבא במספרים גדולים מאוד, הולכים וגדלים.

אני מזכיר לכם שבקדנציה הקודמת – נכון שלפני 7 באוקטובר, אבל בקדנציה הקודמת – היה חוק שהיה כלום ושום דבר. אתם עמדתם פה – יאיר לפיד, אותו לפיד, עמד ואמר: חזון ימות המשיח. החרדים עמדו פה וקרעו את החוק – קרעו בע' – מעל הדוכן. הולכים עכשיו חברי הכנסת החרדים, בעזרת השם, בגיבוי של ההנהגה שלהם, להרים יד בעד חוק ששם יעד – זאת אמירה נורמטיבית שהיא מהפכה בתפיסתם – של 50% בתוך שבע שנים מכל מחזור גיוס, עם סנקציות, גם מוסדיות וגם פרטניות, ואני אומר לך, יהיו סנקציות משמעותיות, אבל זו לא הנקודה. זו האמירה. יש כאן אמירה נורמטיבית שהיא מהפכה. עכשיו השאלה היא אם רוצים להקשיב למהפכה הזאת, ללכת איתה כדי להצליח – –

– – או שרוצים לריב, וזה ההבדל הגדול.

אתם רוצים לריב; אנחנו רוצים לגייס חרדים. צריך לומר את האמת, עד לפני המלחמה הצבא לא רצה אותם. אתה יודע את זה, גדי. הייתה קונספציה של "צבא קטן וחכם". העדיפו שבנות ישירו בטקסים ולא שיהיו חרדים בצבא. והחרדים הבינו את זה, הבינו שחוק הגיוס זה סחורה פוליטית של יאיר לפיד – שוויון בנטל, כל מיני מושגים פופוליסטיים. והינה, בדיוק כשזה הסתדר לו, אז הוא נופף "ימות המשיח" על חוק שאין בו כלום ושום דבר.

עכשיו הם מבינים שצריך אותם. עכשיו זה צורך קיומי, חיוני, לאומי, ביטחוני, למדינת ישראל, ובגדר "דרך ארץ קדמה לתורה" קודם כול, כי יש פה אתגר ביטחוני. תישאו איתנו בחובה הזאת, איזה מין דבר זה. וזה כמובן – מכאן אני אומר את זה – גם מצווה תורנית, ערכית, דתית. אני אומר את זה כמי שמייצג ציבור של 100% תורה ו-100% צבא. אפשר לשלב. אתגר; אגב, אתגר לא קל. גם לנו הוא לא קל.

אתה רוצה לברך?

פה אני אומר לך, גדי – וזה אולי הוויכוח בינינו – אני טוען שאי-אפשר לגייס בכוח. אגב, אפשר לגייס בכוח ג'ובניקים לכל מיני לשכות גיוס, אבל אי-אפשר לגייס בכוח לגולני, לגבעתי, לצנחנים. לא סתם קוראים לזה התנדבות. זה לא יעבוד. מי שרוצה להפיץ שנאה, פילוג, מחלוקת ולריב ורק רוצה – בסדר, אפשר להפוך את החרדים לעבריינים, להרעיב אותם, להשניא אותם, לשים אותם בפינה, אבל זה לא יגייס חרדים, בטח לא למקצועות שהצבא צריך אותם. זה לא יוסיף שלום בעם ישראל, זה לא יוסיף חוסן לאומי וגם לא יוסיף חייל אחד לצבא.

מה שאנחנו עושים זה דיאלוג – אגב, מאוד נוקב, מאוד נוקב – עם אחינו החרדים, אחרת כבר היה חוק; מאוד נוקב, אבל כן, שמבין שיש פה תהליכים, שמבין שזה אירוע מאוד עמוק. אתה יודע את זה, גדי, בגלל שאתה בשיח עם החברה החרדית. אני הרי יודע שהיה אצלך אלי פלאי, ואני יודע מה הוא הציג לך, ואל תגיד שזה לא מהפכה, כשאנשים מתוך הציבור החרדי באים ומביאים תוכנית שלפיה נגייס 20,000 תוך שלוש שנים, 50,000 עם כל מיני מסביב. זה תהליך. כן, אז זה יתחיל, יהיו חלק בשלב ב', בגילים מבוגרים, יעשו חודשיים טירונות 05 ואחר כך יעשו חודשיים בשנה מילואים וישחררו כוחות, אבל לכל אחד כזה יש כבר עשרה ילדים, שלושה בגיל גיוס. שברת טאבו חברתי.

זה אירוע השקפתי, ערכי, סוציולוגי, חברתי, מאוד מאוד עמוק. המחשבה שעכשיו 76 שנה אפשר בשנייה – אני מצטט הרבה, גדי, את שמחה רוטמן, ידידי. באמת, דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. בזה אני מסיים, יהרגו אותי פה בקואליציה. שמחה אומר: כשאתה רוצה לחפש מילת מפתח שתמיד תופיע בפופוליזם, במבחן, אם מישהו רוצה לטפל בבעיה רצינית: עכשיו. זו מילת מפתח: "שלום עכשיו", "משיח עכשיו", "עסקה עכשיו", "חטופים עכשיו", "גיוס עכשיו". זה פופוליזם. אתה מבין מצוין כמה זה תהליך ארוך, כמה הצבא צריך להכשיר את עצמו, כמה הוא צריך לפתח מסלולים, כמה הוא צריך באמת – לא הצבא; אנחנו, כולנו, החברה הישראלית – באמת לכבד את אורח החיים החרדי, לא באיזה פטרנליזם מתנשא: אנחנו נראה להם את האור.

אתה יודע שזה המצב היום. הרי מותר להם רק תואר ראשון בהפרדה מגדרית, כי חס וחלילה זה הדרת נשים. זה לתכלית ראויה – להכניס אותם. כשהכנסנו אותם כבר – אה, עכשיו שילמדו מעורב. למה אתה לא מכבד את אורחות חייהם? החברה הישראלית נדרשת פה למאמץ אמיתי. אגב, אני תמיד אומר גם לציבור שלי: בואו תשתחררו מהרצון להפוך אותם לציונים דתיים. הם לא יהיו, יישארו חרדים, וזה בסדר גמור. הם יבואו לצבא, כי פשוט ככה, כי כמו שמשלמים מיסים, צריך ללכת לצבא.

אז צריך לעבור תהליך. הם צריכים לעבור תהליך מאוד עמוק, חברתי, אחרי הרבה מאוד שנים, שהוא נוגד את כל החרדיות. החרדיות, יש לה בעיה עם גוף – "כוחי ועוצם ידי" – לא משנה, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה. זה תהליך עמוק, אתה יודע את זה מצוין. הצבא צריך לעשות הרבה מאוד עבודה, אנחנו כחברה וכממשלה וכמדינה צריכים לעשות הרבה מאוד עבודה, וגם הם צריכים לעשות הרבה מאוד עבודה. בעיניי, כשהם יעמדו כאן ויצביעו בעד הדבר הזה – זאת מהפכה. זאת מהפכה. ואנחנו, גדי, נימדד בתוצאות. החוק ששר הביטחון מקדם עכשיו לא כולל בתוך היעדים שלו שירות לאומי ולא כולל הרבה מאוד דברים, אחרי שבעבר נספרו. אגב, הוא גם לא כולל את שלב ב' – זה יהיה on top. אלה מספרים מאוד מאוד גדולים.

ושוב, הינה, שמעתי פה: אותי שאלו? אפשר להיות צודק, זה בסדר. אפשר למות זקוף, להיות צודק, אבל לא תגייסו חרדי אחד, וזה בדיוק ההבדל. רוצים לריב, רוצים לשנוא, רוצים מחלוקת, רוצים להיות אופוזיציה – זה בסדר. צריך סיבות להגיש אי-אמון בממשלה כל שבוע, אז מחפשים תירוצים. רוצים באמת לפתור בעיה? בואו נשלב ידיים. בואו לא נשים אותם בפינה, בואו לא נשניא אותם, בואו לא נהפוך אותם לאויבים. בואו נייצר איתם שיח נוקב מאוד, נוקב מאוד, עם תביעה מוסרית, ערכית וגם תורנית. אמרתי, לי קל לומר את זה גם מהמקום הדתי, אבל מתוך רצון להצליח, כי חייבים, כי צריך צבא גדול וחזק; אני מקווה שגם חכם. קונספציית הצבא הקטן והחכם מתה, ז"ל, נרצחה ב-7 באוקטובר יחד עם 1,200 אזרחינו, אהובינו.

אני אומר לך, גדי, אנחנו עושים את הדבר הנכון, בנחישות, עם המון עבודה עכשיו בתוך הצבא ובתוך החברה. לא משנה, יש פה סוגיות תקציביות. יהיו גם סנקציות, כדי שזה יהיה רציני, יהיו המון תמריצים והעדפות וקדימויות למשרתים, כי זה מוסרי – פשוט, מי שמשרת מקבל יותר. אבל תהיה הסכמה, יהיה שיח, כי בלי הסכמה אתה יכול לשלוח כמה צווים שאתה רוצה. אתה רואה, היום מוציאים אלפי צווים, אז מה אתה מקבל? אז אומרים לי: שלא יתגייסו ושלא יקבלו. אז בסדר, מי שלא רוצה שהם יתגייסו ורק רוצה להרעיב אותם, שיהיה לו לבריאות.

אני רוצה לגייס אותם וגם אתה רוצה לגייס אותם, אז בוא נשלב ידיים, בלי שיקולים של קואליציה–אופוזיציה, בלי פופוליזם שאתה חייב להצביע נגד כי אתה אופוזיציה. מה לעשות, הרי אתה חייב להגיד שהקואליציה מכרה את המדינה ואת הביטחון ומכרה את המדינה לחרדים. זה obvious של אופוזיציה. אני מצפה ממך ליותר מזה, אתה מסוגל ליותר מזה. ואתה יודע, ואתה נמצא גם בוועדה, ואתה יודע כמה שר הביטחון וכמה יושב-ראש הוועדה לא משאירים אבן שלא הופכים אותה – עוד פעם, בשיח, בהסכמה, בכבוד, מתוך הבנת החששות והמורכבות, ואלה תהליכים. אנחנו על סיפו של שינוי היסטורי. לא ניתן לאף אחד לקלקל אותו בשנאות, חרמות, מחלוקות וכעסים.

אנחנו נחושים להביא אותו, ואנחנו נביא את השינוי הזה, בעזרת השם, וניבחן בתוצאות. תודה.

אדוני היושב-ראש, לא נראה לי שדברי בלע גזעניים, אנטישמיים, אנטי-ציוניים כאלה ראויים לתגובה. אני כמובן מפציר בכנסת לדחות את הצעת האי-אמון הזו. אני רק אומר שאנחנו גאים בשיתוף הפעולה היוצא מן הכלל שיש לנו עם הממשל האמריקאי הנבחר, עם הנשיא טראמפ, עם צוותו – אוהבי ישראל, תומכי ישראל, תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, על קיומה, על ביטחונה. תומכים בזכותה של ישראל להשמיד, גברתי – לצערי חברת הכנסת – להשמיד את האויבים שלנו בחמאס, בחיזבאללה, במקומות אחרים, כדי שמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית תפרח, תשגשג – –

– – כדי שיהודים יוכלו לחיות בארץ ישראל בביטחון, בתחושת ביטחון, להסתובב עם נעלי בית ופיג'מה, כמו שעם שחוזר הביתה מסתובב בבית.

אדם בבית הולך עם סנדלים או עם נעלי בית ומרגיש בבית – –

– – כך יהודים יסתובבו בארץ ישראל ובמדינת ישראל. ואנחנו נשמיד את חמאס. ואנחנו נשמיד כל מי שייתן לארגוני טרור לפעול בחסותו – דיברתי על זה קודם – ונשפר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל היהודית, גם אם זה לצנינים בעיניכם.

וברוך השם, הממשל הנוכחי – עברנו ממשל מורכב – הממשל הנוכחי תומך, מגבה. ואנחנו, בעזרת השם, נחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ונהרוג את הרעיון הנורא והמסוכן של מדינה פלסטינית, כדי שהוא חלילה לא יהרוג אותנו, וכמו שאמרתי, נחזק את האחיזה וההתיישבות והנוכחות היהודית בכל מקום בארץ ישראל – –

– – ונגדע באבחה חדה, אכזרית, קטלנית וחסרת פשרות את אויבינו מבית ומחוץ. תודה.