קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני. תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמד כאן קודם אחד משונאי ישראל ואמר שאנחנו צריכים ללמוד מפרשת השבוע מה זה "מי אנֹכי כי אלך אל פרעה". אז חבל שאתם שם, בקרב שונאי ישראל שרוצים להשמיד אותנו, לא לומדים קצת מפרשת השבוע, מכל פרשות השבוע האחרונות, שבהן עם ישראל הפך לעם. זה התחיל, חבר הכנסת עודה, מ"כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרוץ". אמרו באותו זמן המצרים לפרעה: בואו נרע לאומה זו. אנחנו רוצים להרע לעם הזה. אמר להם: איך נרע להם, משלהם אנחנו חיים. הרי בזכות יוסף לא מתנו כולנו ברעב. לא שמע בקולם, הורידו אותו מכיסאו למשך כמה חודשים, עד שלא נשארה לו ברירה, רצה לקבל את הכיסא בחזרה ואמר להם: כל מה שאתם רוצים, הריני עימכם.
כדי שתבינו מה זה "כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרוץ" – מסופר על הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, שפעם שאל אותו אחד מצירי בית הנבחרים הפולני, אמר לו: למה אתם אוכלים ביצים קשות בליל הסדר? הוא אמר לו: המנהג הזה בא לסמל תכונה אופיינית של עם ישראל מאז ועד היום הזה. הביצה הזאת שונה מכל מאכל אחר, ככל שהיא מתבשלת יותר, ככה היא מתקשה יותר. ככה עם ישראל, ככול שהם נרדפים על ידי האויבים שלהם, ככל שהם סובלים יותר צרות, ככה הם מתחשלים יותר. "כאשר יענו אֹתו כן ירבה וכן יפרוץ". את הדבר הזה נוכחנו לראות גם באסון הנורא שקרה בשמחת תורה בשנה שעברה. היו המון מחלוקות בעם, הרבה פירוד, הרבה חוסר הסכמות, אי-הסכמות. כשגילינו שהאי-הסכמות האלה, שהפירוד בינינו מוביל אותנו לדבר כזה שהאויבים שלנו כבר מריחים חולשה, כבר מריחים דם ובאים ונכנסים כדי להשמיד אותנו, זה מה שגרם לעם ישראל להתאחד. זה מה שגרם ללוחמי ישראל ללכת כתף אל כתף מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, להתאחד נגד האויבים האלה שביקשו להשמידנו.
בתקופה האחרונה אנחנו גם רואים ממש את חזון אחרית הימים, איך שציר הרשע קרס, איך שהאויבים שלנו, נופלת עליהם אימתה ופחד, איך שראש ממשלת ישראל נתניהו מצליח להחזיר את כוח ההרתעה של מדינת ישראל מבית ומחוץ. הוא מגיע לארצות הברית, זוכה לכבוד מלכים שאף מנהיג של אומה אחרת לא זוכה לו אצל נשיא ארצות הברית. אנחנו רואים את הנחישות של נשיא ארצות הברית, איך יחד עם ראש הממשלה – הם באים ואומרים: לא תהיה יותר סבלנות לטרור, לא לאיראן, לא לאלה שמחזיקים בחטופים שלנו. החטופים יחזרו עד האחרון שבהם. אתם לא תטיפו לנו מוסר של חמלה, אנחנו עם שיודע – כולם רוצים את החטופים בבית וכולם גם יחזרו הביתה, עד האחרון שבהם. כל השאלה היא אם נעשה את זה מתוך רפיסות וכניעה או אם מתוך עוצמה, מתוך נחישות ומתוך כך שיחד עם השבת החטופים נשמיד גם את אויבינו עד האחרון שבהם. בנושא הזה אנחנו רואים ש"כאשר יענו אֹתו", כמו שאמרתי קודם, "כן ירבה וכן יפרוץ". כוח ההרתעה שלנו חוזר, אויבינו מסביב, נופלת עליהם אימתה ופחד, ובעזרת השם, נשמיד את כל אויבינו עד האחרון שבהם, ונשיב את חטופינו הביתה לחיים טובים ולשלום, ואת לוחמינו – עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. תודה.
471 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.