קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. באמת, השרה עידית סילמן, את חושבת שהנושא של חמץ, שכבודו במקומו מונח, הוא סיבה מספקת כדי להפיל את הממשלה הקודמת, ואת לא חושבת שכל המחדלים והבעיות שאנחנו סובלים מהם היום הם סיבה מספקת כדי להצביע אי-אמון בממשלה הזאת?
מה תעני לי? מה תעני לי, עידית?
חמץ, חמץ, והסתבר בסופו של דבר שאין שחר לדברים האלו. שר הבריאות אז – – –
עידית, עידית, תקשיבי לי. עכשיו, אני שואל – – –
עידית, אני רוצה לשאול אותך שאלה מוסרית. שאלה מוסרית, עידית, אני רוצה לשאול אותך: מה היית מעדיפה, להישאר בממשלה הגרועה שהייתה ולא יהיה 7 באוקטובר או לבוא לממשלה הזאת, עם 7 באוקטובר ועם כל מה שהשתמע מזה? באמת, אני שואל את המצפון שלך. מה היית מעדיפה? מה היית מעדיפה, עידית?
כן, היא תרצה אולי להשיב על הנושא של הפשיעה והאלימות.
עידית, אני מכיר אותך לפני הפוליטיקה. אני מכיר אותך. אני מכיר אותך, את אישה ערכית. אנחנו מכירים את הפעילות שלך, את הדיאלוג שהיית מנהלת עם קבוצות אחרות. אבל לבוא – – –
מה, הממשלה שהייתה – לא יהודית ודמוקרטית?
לא ציונית? נו, באמת. נו, באמת. נו, באמת.
אז אנחנו נעבור לנושא שהוא באמת פיקוח נפש. עידית, את הפסדת. בדיבייט הזה הפסדת.
כן, אוקיי, בסדר. אנחנו נעבור. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מגישים הצעת אי-אמון על הנושא של המחדל בטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. אנחנו מגישים את הבקשה הזאת כל הזמן, מכיוון ששנתיים וחודש אחרי כינון הממשלה הזאת אנחנו לא מוצאים מענה אמיתי לבעיה, למגפה הזאת, של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ולכן בצדק אנחנו מגישים כל פעם את הבקשה הזאת להביע אי-אמון בממשלה, על רקע המספרים העולים כל הזמן.
ב-2023 – עלייה של 130%. היינו, אדוני היושב-ראש, ב-2022 ב-106 נרצחים, אחרי הירידה שהייתה לנו ב-2022 – זאת פעם ראשונה שיש ירידה – ועלייה ב-2023, עלייה ב-2024. אבל מה שמטורף, בחודש הראשון של ינואר 2025 אנחנו בעלייה מטורפת. עכשיו – 31 נרצחים מתחילת השנה. מה זאת אומרת? שאנחנו אולי, חס וחלילה, נחצה את הרף של 300 נרצחים ב-2025. ולכן אנחנו מגישים את הבקשה הזאת, ומבקשים מחברי הכנסת כן להביע אי-אמון בממשלה על רקע הכישלון שלה במיגור הפשיעה והאלימות, במיוחד הפשיעה המאורגנת, בתוך החברה הערבית.
מי כמוך, אדוני היושב-ראש, שהיית – תקופה קצרה מאוד – במשרד לביטחון הפנים אז, ועשית עבודה מצוינת – הינה, אני אומר את זה: עשית עבודה מקצועית, מצוינת, אינטנסיבית. ואני זוכר שבתחילת דרכך ביקשת ממני, וישבנו אולי שעתיים, ואמרת לי: מנסור, אני רוצה להבין מה קורה. ואחר כך ניגשת לעבודה. תחילת הדרך הייתה איתך במשרד לביטחון הפנים. ואתה זוכר, אדוני היושב-ראש, שגיבשנו את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות בתקופתך, ובאת עם ראש הממשלה אז לוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות, וראש הממשלה בנימין נתניהו נתן את הסכמתו לקדם את התוכנית. ואכן, היא אושרה בהחלטת ממשלה 852, אבל לצערי לא תוקצבה אז כראוי, והיינו גם בתקופת בחירות. ואז הבאנו את התוכנית הזאת לממשלה שבאה אחרי זה, וקידמנו את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות.
ולכן אני אומר, מבחינת פתרונות אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש. גם בממשלה ההיא, שהיית חבר בה, היה צוות מנכ"לים בראשות המנכ"ל רונן פרץ, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. גובש אז מסמך מדיניות מפורט ביותר. אני תמיד אומר, מי שרוצה להבין את התופעה הזאת בחברה הערבית, מי שרוצה גם לדעת כיווני פתרון ופעולה, צריך ללמוד את המסמך הזה, מסמך של 80–90 עמודים. בהמשך, על סמך המסמך הזה, גובשה החלטת הממשלה 549, אבל כפי שציינתי, ההחלטה נפלה בממשלה שלפני כן, ממשלת בנימין נתניהו-גנץ, החלטה 852, ואז היית השר לביטחון הפנים.
יש לנו חילוקי דעות פוליטיים, גם איתך, אז וגם היום. אבל האם זה מנע מהשר המופקד על המשטרה ועל ביטחון הפנים לעבוד עם החברה הערבית, עם נציגי החברה הערבית, עם ראשי הרשויות? בוודאי שלא. בוודאי שלא. אבל השינוי – למה אנחנו תמיד אומרים שהממשלה הזאת הפקירה אותנו? יכול להיות שאם היה במשרד לביטחון לאומי שר אחר, שיש לו זיקה מסוימת לחברה הערבית – לא חייבים להסכים על דעות פוליטיות – שיש לו גישה ממלכתית, מקצועית, ערכית, התוצאות היו יכולות להיות אחרות בוודאי.
הינה, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש. אתמול, ישיבה ראשונה שעשינו ביחד עם השר חיים כץ, בשר מבשרו של הליכוד, חבר הכנסת מן הימין, כולנו מכירים אותו. לא התווכחנו עכשיו על סוגיות פוליטיות. ישבנו במשך שעתיים עם השר, עם מפכ"ל המשטרה וכל מפקדי המחוזות והמטה הארצי של המשטרה, דנו במשך שעתיים בבעיה – מה צריך לעשות, אילו ממשקי עבודה אנחנו צריכים ליצור עם המשטרה, עם המשרד לביטחון לאומי בראשות השר חיים כץ. שוב אני שואל את השאלה הזאת. יש מקום לוויכוחים פוליטיים, יש מקום למחלוקות, אבל יש את הרמה הבסיסית, הממלכתית. השמירה על החוק הבסיסי. לטפל בבעיה כל כך יסודית, כל כך אנושית, כל כך כואבת – לא הצלחנו במשך שנתיים, לא לגשת למשרד לביטחון לאומי ולא למשטרה, כי הוא גם אסר על מפקדי המשטרה להיפגש איתנו, אלא אם כן יש לנו קשר איתם דרך ווטסאפ, מתחת לרדאר.
ולכן, בתחילת הדרך, אדוני היושב-ראש, פניתי וביקשתי בדרך זו או אחרת מאחד מחברי הממשלה היום, ביקשתי מראש הממשלה לפחות להקצות את המשרדים הרלוונטיים לחברה הערבית בידיים של שרים ממלכתיים. לא נענינו. גם לפני שבועיים, כשהשר בן גביר התפטר, פניתי לראש הממשלה דרך סגנו השר יריב לוין, וביקשתי שוב להפקיד את המשרד הזה בידיים של איש מקצוע א-פוליטי, או שר ממלכתי, נקרא לו. בינתיים יש לנו את השר חיים כץ, שבהחלט אפשר לעבוד איתו. אבל האם הוא יישאר במשרד הזה? לאורך השעתיים, אדוני היושב-ראש, אין ספק שתמונתו של השר לשעבר בן גביר ריחפה, וכולנו דיברנו כמה זמן יש לשר לעשות את המלאכה שהוא צריך לעשות.
ובמשפט אחד אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כן, בהחלט. בחודש אחד – –
– – בחודש אחד הממשלה והשר יכולים לקבל החלטות, להנחות הנחיות שישפיעו רבות על כיווני הפעולה נגד ארגוני הפשע. ואז נתחיל לראות ירידה, אחרי העלייה התלולה שחווינו בשנתיים האחרונות, במיוחד בחודש האחרון. תודה, אדוני היושב-ראש.
957 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.